מדינת ישראל נ' נהרי

בפני

כב' השופטת מרים קסלסי

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק בעבירות בהן הואשם, מן הטעם כי לא הוכח שחצה באור אדום וכי קיים ספק סביר שמא הולכת הרגל חצתה מספר מטרים לאחר מעבר החציה ובעת שהרמזור בכיוונה אדום.

נסיבות התאונה

ביום 26/11/07 בשעה 8:45 לערך בדרך חברון, סמוך לצומת עם רחוב אסתר המלכה (בכתב האישום נרשם בטעות הלני המלכה), אם ובתה ירדו ממונית של האב שהסיען בנתיב תחבורה ציבורית. בעת שחצו הכביש נפגעה הבת מאוטובוס זעיר רכב מסחרי מסוג פורד בו נהג הנאשם. מדובר בדרך ראשית ובה שבעה נתיבים: שני נתיבים לתחבורה פרטית, לאחריהן גדר בטחון ואי תנועה בנוי המשמש כמדרכה, לאחריו שני נתיבים אחד לכל כיוון לתחבורה ציבורית, אחריהם מדרכה, גדר בטחון ושלושה נתיבים נוספים לרכבים פרטיים. בצומת קיימים רמזורים ומעברי חציה מרומזרים אף הם. (ראה תרשים בוחן – ת/2 ותמונה 3).

בעת חציית הכביש האם הקדימה את בתה. רכב הנאשם פגע עם הפינה הקדמית ימנית בהולכת רגל וזו נהדפה לעבר גדר המקיפה עץ ששתול במדרכה מצד ימין. (העץ והגדר – תמונות 3 ו-10, ראה גם תרשים בוחן העץ והגדר סביבו מסומן כריבוע, בריבוע השני נמצא כתם דם). שברי הבקליט מפוזרים בצד הדרך בין העץ הראשון לעץ השני.

הולכת הרגל נחבלה קשות ואיבדה את ההכרה, בבית החולים עברה ניתוח בו נכרת הטחול ונמצא שבר בעצם הזנב, לאחר כחודש ימים עברה לשיקום.

השאלה שבמחלוקת

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה היכן חצו הולכות הרגל, האם על מעבר החצייה או מספר מטרים אחריו? האם חצייתן את הכביש התרחשה בעת שהרמזור בכיוון חצייתן היה ירוק, משמע לנאשם היה אדום או ההיפך.

האישום

המאשימה סברה כי הנאשם חצה הרמזור באור אדום וכי הולכות הרגל חצו באור ירוק ובמעבר החצייה ועל כן הגישה נגד הנאשם כתב אישום הכולל את העבירות הבאות: אי ציות לתמרור, נהיגה במהירות בלתי סבירה, אי מתן אפשרות להולכת הרגל להשלים חציית מעבר החצייה בבטחה, רשלנות, גרימת תאונה וחבלה של ממש.

תשובת הנאשם

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום . טענתו בתמצית היא שהולכת הרגל חצתה את הכביש מספר מטרים לאחר מעבר החציה, באופן מפתיע וכאשר הרמזור להולכי הרגל היה אדום. היא ביקשה להגיע לתחנת האוטובוס שבצד השני, שם כבר חיכה האוטובוס. בנסיבות הללו התאונה היתה באשמת הולכת הרגל ובלתי נמנעת מבחינתו.

ניתוח הראיות והעדויות

בישיבת ההוכחות הראשונה העידו מטעם המאשימה בוחן התנועה, הולכת הרגל שנפגעה ואמה, ואילו בישיבה השניה העידו עדי ההגנה: עד ראיה בשם עזיז עביד שנסע באוטובוס באותו כיוון שנסעה המסחרית של הנאשם וכן הנאשם עצמו.

עדות הולכת הרגל שנפגעה

הגב' חנין עאיש, היום בת 22, התרגשה מאוד בעת עדותה, על אף שחלפו 4.5 שנים מאז קרות התאונה. היא העידה כי אביה הוריד אותה ואת אמה קרוב למעבר החצייה, הן חיכו שהרמזור יתחלף. כשהתחלף לירוק אמה חצתה והיא אחריה. היא נשאלה אם ראתה כלי רכב לפני שירדה לכביש והיא השיבה: "לא, למה אני צריכה לראות אם יש לי רמזור ירוק" (פרו' עמ' 7 ש' 10) גם במשטרה מסרה שלא ראתה את הרכב בכלל (ת/11 ש' 13). בבית המשפט העידה כי מעבר החצייה בו ארעה התאונה הינו השני שעמדה לחצות. "יש שלושה מסלולים, עברתי את הראשון היה אור ירוק, בשני חיכיתי, היה אדום, כאשר היה ירוק רק התחלתי לחצות קרתה התאונה". (עמ' 8 ש' 15). נראה כי פגעי הזמן והטראומה שחוותה גרמו לעדה לשכוח או להתבלבל, שכן במשטרה (ת/11) מסרה כי אבא שלה הוריד אותן בנתיב התחבורה הציבורית, אותו נתיב שבחצייתו ארעה התאונה, משמע היה זה מעבר החצייה האחד ויחיד שחצתה ולא השני. ראה גם עדות אמה בעניין זה.

עדות אמה של הולכת הרגל

וכך העידה האם: "ש.ת. נסענו במסלול של תחבורה ציבורית ובעלי הוריד אותנו קצת אחרי תחת האוטובוס. חזרנו קצת לאחור כדי לחצות ובעלי חיכה לראות איך אנו עוברים את מעבר החציה" (פרו' עמ' 11 ש' 10-12).