מדינת ישראל נ' נגר

הכרעת דין

הנאשם הודה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

על פי המתואר בעובדות כתב האישום בתאריך 9.5.12 נערכה מסיבה. בהמשך לכך הגיעו למקום הנאשם ואחרים. בהמשך נזרקה לעבר ראשו של המתלונן פחית אשר פגעה במצחו, והמתלונן פנה לאחרים והחל דין ודברים בניהם. בין היתר אחז המתלונן בראשם של האחרים כשאחד מהם הינו אחיו בעוד השני סטר בצווארו של המתלונן. מיד ובסמוך הופרדו הצדדים. לאחר מכן הסתובב המתלונן ואז תקף הנאשם את המתלונן בכך שהטיח על ראשו כיסא פלסטיק.

דם החל ניגר מראשו של המתלונן וזה התמוטט לארץ. המתלונן פונה באמבולנס לבית החולים וכתוצאה ממעשי הנאשם נגרמה למתלונן חבלה בדמות חתך באורך 9 ס"מ בראשו.

המחלוקת בין הצדדים נגעה, בשלב זה לשאלת הרשעתו או אי הרשעתו של הנאשם. תסקיר שירות המבחן שהתקבל בעניינו של הנאשם, שהינו חיובי לכל הדיעות, ממליץ על סיום ההליך באי הרשעה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי במקרה דנן לא ניתן להימנע מהרשעתו של הנאשם בדין. הלכות בימ"ש העליון בעניין זה ברורות והנאשם אינו עומד במבחנים אשר נקבעו על ידי בימ"ש העליון לסיום ההליך באי הרשעה. בעניין זה מן הראוי להפנות לע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337 (1997) וכן ע"פ 9893/06 לאופר נגד מדינת ישראל (31.12.07). עבירה אשר ביצע הנאשם הינה חמורה ותוצאותיה משמעותיות. לא עלה בידי ההגנה להצביע על פגיעה קונקרטית כלשהי בנאשם כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן ומטיעוני ההגנה, הנאשם עובד כיום במפעל לייצור פסטה, והרשעתו בדין לא תפגע בהמשך העסקתו במקום.

בכוונת הנאשם ללמוד את מקצוע הטבחות ואף במקצוע זה לא הונחה בפני בימ"ש שום תשתית ראייתית אשר תצביע על כך שהרשעתו בדין תפגע בעתידו המקצועי. בהעדר פגיעה קונקרטית, ובשים לב לכך שהנאשם יליד 1984, ואינו נכלל בקבוצת בגירים צעירים, אשר אליה התייחס בימ"ש העליון, לא קיים טעם ראוי לסיום ההליך באי הרשעה.

אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"ד, 12/11/2013 במעמד הנוכחים.

עמי קובו, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

על פי המתואר בעובדות כתב האישום בתאריך 9.5.12 נערכה מסיבה. בהמשך לכך הגיעו למקום הנאשם ואחרים. בהמשך נזרקה לעבר ראשו של המתלונן פחית אשר פגעה במצחו, והמתלונן פנה לאחרים והחל דין ודברים בניהם. בין היתר אחז המתלונן בראשם של האחרים כשאחד מהם הינו אחיו בעוד השני סטר בצווארו של המתלונן. מיד ובסמוך הופרדו הצדדים. לאחר מכן הסתובב המתלונן ואז תקף הנאשם את המתלונן בכך שהטיח על ראשו כיסא פלסטיק.

דם החל ניגר מראשו של המתלונן וזה התמוטט לארץ. המתלונן פונה באמבולנס לבית החולים וכתוצאה ממעשי הנאשם נגרמה למתלונן חבלה בדמות חתך באורך 9 ס"מ בראשו.

בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך המוגן ומידת הפגיעה בו במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

הערך המוגן הינו הגנה על שלומו בטחונו ושלמות גופו של אדם. מידת הפגיעה בערך המוגן הינה משמעותית בשים לב לנזק אשר נגרם למתלונן. עקרון ההלימה שהינו עקרון מנחה בענישה מצדיק התייחסות מחמירה למעשה הנאשם בשים לב לנזק שנגרם למתלונן. כך גם במסגרת היסודות הקשורות בביצוע העבירה יש לתת את הדעת לנזק האמור. מנגד יש לתת את הדעת לנסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, וזאת בהתייחס לרקע למעשים ולחלקו של המתלונן באירוע.

סבורני כי מתחם העונש ההולם הינו החל משל"צ וכלה בשנים עשר חודשי מאסר בפועל.

במקרה דנן לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מן המתחם . יחד עם זאת יש לציין כי יש ליתן משקל משמעותי לשיקול השיקום כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן .

נדמה כי קיים סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם. כפי שעולה מהתסקיר הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו והביע נכונות להשתלב בהליכי "גפ"ן – גישור פוגע נפגע". התסקיר מצביע על כך שהנאשם הינו צעיר יחסית, נעדר עבר פלילי אשר לקח אחריות למעשיו וגילה כוונה לחומרה ולבעייתיות במעשיו.

כמו כן במסגרת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, בנוסף לנטילת האחריות והעדר עבר פלילי נתתי דעתי למאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה. הנאשם הפקיד בקופת בימ"ש סך של 4,000 ₪ כפיצוי למתלונן ויש בכך כדי ללמד על חרטה כנה.

עוד יש לציין את המלצת שירות המבחן לסיום ההליך באי הרשעה. על אף שהמלצה זו לא התקבלה בסופו של דבר, יש לתת לה משקל במסגרת שיקולי הענישה. מנגד נתתי דעתי אף לעמדת המתלונן כפי שהוצגה מטעם התביעה. עיון בעמדת המתלונן מעלה כי אכן ראוי שיתקיים הליך גישור בין הפוגע לנפגע.