מדינת ישראל נ' נגר

החלטה

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 22.3.13, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה. 

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה ת.ד. מספר 129842/13 ובהמשך, הוגשו כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים בגין נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים ובקשה לפסילת רישונו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

הפסילה הוארכה עד לדיון, בהסכמת ב"כ המשיב והיום טענו הצדדים לבקשה.

ב"כ המבקשת חזרה על האמור בבקשה וטענה כי כעולה מכתב האישום, הרי שביום 22.3.13, נהג המשיב ברכב בהרצליה, בכיכר דה-שליט, בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים, סטה מנתיב נסיעתו, עלה על המדרכה ופגע במעקה בטיחות המוצב במקום, כל זאת בהיותו נתון במצב נפשי קשה, עד כדי הבעת רצון מפורש לסיים את חייו.

עוד טענה ב"כ המבקשת, כי בהודעתו הראשונה, הודה המשיב בשתיית משקאות אלכוהוליים עובר לאירוע התאונה, אף שבהודעה מאוחרת, טען כי שתה רק לאחר התאונה.

ב"כ המבקשת טענה כי בנסיבות אלה, יש מסוכנות של ממש בהמשך נהיגתו של המשיב.

ב"כ המשיב, מצדו, לא חלק על אחריותו של המשיב לגרם התאונה וכן על כך שבגופו נמצאה כמות של 215 מ"ל אלכוהול ל- 100 מ"ל דם, אך טען כי המשיב שתה אחרי התאונה ולא לפניה וכי אין בראיות המבקשת כל ראיה המוכיחה כי היה שיכור בעת התאונה.

ב"כ המשיב טען כי המשיב נקלע למשבר עמוק בחייו האישיים וכי בזמן התאונה היה במצב נפשי קשה ולכן אין מקום לייחס משקל כלשהו להודעה הראשונה שמסר במשטרה.

עוד טען ב"כ המשיב, כי המשיב פנה לקבלת טיפול, כעולה ממסמכים שהציג ואף אושפז לשם כך במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ולאחר טיפול מוצלח, שוחרר ואף צויין מפרשות במסמכי השחרור לו, כי אין צורך לדווח כנגדו לעניין רישיון נהיגה.

לשיטת ב"כ המשיב, אין מקום לפסול את רישיונו של המשיב, כפי שאין פוסלים את רישיונו של כל מי שנקלע למשבר או ביטא מחשבות אובדניות.

לדבריו, נוכח וותקו הרב של המשיב בנהיגה, משנת 1977 ועברו התעבורתי התקין ביותר, הכולל 7 ה"ק בלבד, הרי שלא נשקפת ממנו כל מסוכנות ויש לדחות את הבקשה ולהורות על החזרת רישיון הנהיגה של המשיב.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

כמפורט לעיל, לא חלק ב"כ המשיב על אחריותו של המשיב לגרם התאונה ועל כמות האלכוהול שנמצאה בגופו, אך טען כי המשיב שתה אלכוהול רק לאחר התאונה.

תיק המשטרה הוגש לעיוני.