מדינת ישראל נ' נגוסה(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

כנגד המשיב הוגש במקביל לבקשה זו כתב אישום שעניינו הפרת הוראה חוקית ושתי עבירות של העלבת עובד ציבור.

ביום 11/7/11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בת.פ 15282-07-11 המייחס לו עבירה של תקיפה סתם ואיומים.

ביום 17/7/11 במסגרת ב"ש 15474-07-11, הורתה כבוד השופטת שמולביץ, על שחרורו של המשיב בתנאי ערובה וביניהם:

מעצר בית מלא בבית אמו בפיקוח רצוף, איסור יצירת קשר עם המתלוננת ו/או מי מעדי התביעה, הפקדה במזומן של 1500 ₪, התחייבות עצמית בסך 7,500 ₪ וערבות צד ג' בסך 7,500 ₪.

בחלוף הזמן ובמהלך דיונים נוספים, הוקלו תנאי שחרורו של המשיב מעת לעת כמפורט להלן:

ביום 11/8/11 במסגרת ב"ש 15474-07-11 הורה כבוד השופט לוי, על הקלה בתנאי השחרור המפורטים לעיל ובין היתר, הותר לנאשם לצאת בימים א'-ה' בין השעות 10:00-12:00 לחפש עבודה בליווי ובפיקוח צמוד של אחותו.

ביום 6/10/11 במסגרת ב"ש 15474-07-11 הורה כב' השופט לוי, על הקלה נוספת בתנאי השחרור המפורטים לעיל ובין היתר הותר למשיב לצאת לעבודה בימים א'-ה' בין השעות 06:00- 18:00, במפעל קוקה קולה.

ביום 12/12/11 נמצא המשיב כשריח אלכוהול ניגר מפיו, בסמוך לצומת אושיות ברחובות בשעה 01:45, ובכך הפר את ההוראה החוקית שכן יצא ממקום מעצר הבית.

בהמשך לעיל העליב המשיב שתי שוטרות בעת מילוי תפקידן.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, אך טען כי הפרת ההוראה החוקית אינה מקימה עילת מעצר. לטענתו, הפרת ההוראה החוקית המיוחסת למשיב הינה הפרה מינורית, המשיב אך יצא מהבית כדי לקנות סיגריות. להפרת ההוראה החוקית לא התלוו עבירות פליליות נוספות והסנקציה של החזרת המשיב אל מאחורי סורג ובריח הינה סנקציה חריפה מדי בנסיבות העניין, מה עוד שמדובר בהפרה חד פעמית.

ב"כ המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לטענתה, תנאי השחרור של המשיב נועדו להגן על שלומה של המתלוננת. המשיב הפר את מעצר הבית ואף נתפס תחת השפעת אלכוהול. יתרה מכך, כשנתפס והמשטרה ביקשה את פרטיו, העליב עובדת ציבור ומאוחר יותר עשה כן פעם נוספת. עוד מציינת ב"כ המבקשת, כי למשיב עבר פלילי, המשיב כבר הפר בעבר הוראה חוקית ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 3 חודשים, בגין הפרת הוראה חוקית. זאת ועוד, רק לאחרונה, ביום 3/11/11, ניתן גזר דין בעניינו של המשיב אשר לכתחילה השית עליו בית המשפט 5 חודשי מאסר בפועל. בהמשך אותו דיון ניתנה למשיב אפשרות לרצות את העונש בעבודות שירות והדיון באותו תיק קבוע ליום 1/1/12 לקבלת חוו"ד הממונה, אך המשיב גם בשלב זה מפר הוראה חוקית שניתנה ע"י בית המשפט, יוצא ממעצר הבית בשעות הלילה ומעליב עובדות ציבור. בנסיבות אלה, טוענת ב"כ המבקשת, כי לא ניתן ליתן במשיב אמון.

כאמור, ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב.

12.הלכותיו של בית המשפט העליון מכוונות לכך שלא כל הפרה של תנאי שחרור, תביא בהכרח למעצר מאחורי סורג ובריח, בית המשפט העליון קבע בשורה של פסקי דין את השיקולים השונים הצריכים במקרים כגון אלו, שיקולים אלו כוללים, בין היתר, את עברו של המשיב, קיומן או העדרן של הפרות קודמות, מהות ההפרה וחומרתה, היקף ההפרה ועוד.

13.יחד עם זאת, החלטותיו של בית המשפט אינן בגדר המלצה והקפדה על קיום תנאי השחרור הם" בבחינת שטר ושוברו בצידו" (בש"פ 782/99- מדינת ישראל נ. נועם שמחון - פורסם בנבו). בית המשפט נדרש להעביר מסר הן כלפי המשיב והן כלפי אוכלוסיית המשוחררים לחלופת מעצר, כי הקפדה על תנאי השחרור היא הכרחית וכי במקרים של הפרת תנאי השחרור אשר קבע בית המשפט, יקבלו מענה ברור.

14.במקרה דנא, מסתבר כי אין זו הפעם הראשונה שהמשיב הפר הוראה חוקית. כנגד המשיב תלוי ועומד, כאמור, מאסר על תנאי בר הפעלה בן 3 חודשים, בגין הפרת הוראה חוקית (ת.פ 17120-12-09).

15.יש להוסיף לאמור לעיל, את עברו הפלילי של המשיב, אשר הורשע בעבירות של איומים, תקיפה סתם, העלבת עובד ציבור, הגרלות והימורים אסורים, תקיפה כדי לגנוב, גניבה והעדר מן השירות שלא ברשות.

16.בית המשפט בתיק נשוא קביעת תנאי השחרור, אותם הפר המשיב בהתאם לכתב האישום, נתן במשיב אמון, פעם אחר פעם אחר פעם, אך המשיב ברגל גסה, הפר את האמון שנתן בו בית המשפט ומעל בו ואם בכך לא די, הרי משנתפס, עבר עבירות נלוות של העלבת שתי עובדות ציבור. יתרה מכך, המשיב נתפס כשהוא תחת השפעת אלכוהול.

17.בנסיבות האמורות, הראה המשיב כי אין לסמוך עליו וכי בית המשפט אינו יכול לתת בו אמון, שכן המשיב מזלזל בהחלטות וצווים שיפוטיים ואינו מצדיק את האמון שנתן בו בית המשפט. יתרה מכך, המשיב אינו מהסס להפר הוראה חוקית של בית המשפט בעודו ממתין בת.פ אחר (1900-09) לחוות דעת הממונה על עבודות שירות בעניין ריצוי עונש מאסר של 5 חודשים בפועל, שהוטל עליו, בדרך של עבודות שירות.ובעוד תלוי ועומד כנגדו כאמור מאסר על תנאי בן 3 חודשים בגין הפרת הוראה חוקית. גם בכל אלו לא היה כדי להרתיע את המשיב ולמנוע ממנו את ביצוע ההפרה. נסיבות אלה מלמדות כי המשיב אינו יכול לשלוט בעצמו ואין בו מורא מן החוק.