מדינת ישראל נ' נגאר

החלטה

1.ע"פ כתב האישום, בתאריך 20.3.13 הנאשם נכנס לחצר בית בקיסריה, שבר את חלון חדר הסלון ובהמשך, אף הכה באמצעות מקל ברכב שחנה בחנייה ולאחר מכן תקף את המתלוננת בכך שהשליך לעברה את המקל ופגע בראשה וכן גרם נזק לרכב נוסף.

הוראות החיקוק על פיהן הואשם הן: הסגת גבול פלילית, חבלה במזיד ברכב, היזק לרכוש במזיד ותקיפה סתם.

2.בתאריך 11.4.13 הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, הורשע ונשלח לקבלת תסקיר קצין מבחן. ע"פ התסקיר, הנאשם בן 20, אנאלפבית, מעולם לא עבד ומבלה את רוב זמנו בביתו.

ע"פ התסקיר הנאשם בעל קושי ורבלי דל, בעל קשיי קשב וריכוז וקיים חשד לתיפקוד ברמת פיגור קל והומלץ לגביו כי יופנה לבדיקה פסיכיאטרית ולשירות המטפל באדם המפגר.

בחוות הדעת הפסיכיאטרית צויין כי מדובר באדם עם איחור התפתחותי, רמה שכלית גבולית והסובל מחרדות ודימוי עצמי ירוד.

שירות המבחן מציין גם כי לנאשם יכולת קוגנטיבית דלה מאוד, בעל חסכים רגשיים משמעותיים ובעל יכולת דלה להבין את ההליכים המתנהלים נגדו. שירות המבחן ממליץ על מאסר מותנה.

3.בועדת אבחון של האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית, נמצא שהנאשם סובל מתפקוד ברמה של פיגור שכלי קל. בחוות הדעת נאמר, שהנאשם מבחין בין טוב לרע ומותר ואסור אך למרות שהוא מבין את קיום בית משפט אינו מכיר את הדמויות הפועלות בו פרט לעורך הדין, אינו מבין את תפקידו של השופט, אך יכול לסייע לעו"ד בהגנתו באופן מספק. כן נקבעו בחוות הדעת דרכי טיפול.

4.בדיון שהתקיים בתאריך 17.11.13 מציינת ב"כ המאשימה שאין מקום להפסקת ההליכים ע"פ סעיף 170 שכן ע"פ סעיף 17 ב' (1) לחוק הסעד לטיפול במפגרים ניתן להפסיק הליכים רק אם הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין. ע"פ חוות הדעת, לדבריה, אין מדובר בנאשם שאינו כשיר לעמוד לדין גם אם קיים ליקוי בכושרו השכלי.

לטענת ב"כ המאשימה גם אם אכן יש מקום להפסקת הליכים, עדיין דרכי הטיפול שנקבעו כלליות מדי.

ב"כ הנאשם, בטיעוניו מפנה לחוות הדעת לעניין כשירותו לעמוד לדין. לדבריו, כאשר נאשם אינו מבין את תפקיד השופט, תפקיד התובע וכד' יש להפסיק את ההליכים. כן מתבקש ביהמ"ש לאמץ את דרכי הטיפול כפי שנקבעו בחוות הדעת של הועדה לטיפול במפגר.

5.סעיף 170 לחסד"פ עניינו במישור הדיוני, דהיינו העדר מסוגלות לעמוד לדין בכל שלב משלבי הדיון.

ע"פ חוות הדעת, הנאשם מבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור, ומבחין בין סיבה לתוצאה, מאידך מכיר באופן בסיסי את תפקיד ביהמ"ש, אך לא מבין בדיוק את תפקיד השופט, למרות שהוא יכול לסייע לעו"ד בהגנתו.

סעיף 170 קובע כי כדי שנאשם יעמוד בתנאי סעיף 170 יש להצביע על כך שאינו מסוגל לעמוד לדין וכי חוסר המסוגלות נובע מהיותו לקוי בשכלו. ביהמ"ש יבחן אם הנאשם מסוגל לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי. יצויין כי די בהתקשרות בסיסית עם הסניגור והבנה בסיסית של נאשם את ההליך הפלילי

(ר' ע"פ 7924-07 פלוני נ' מ"י). רק אם מצא ביהמ"ש כי נאשם אינו כשיר לעמוד לדין בגין ליקוי שכלי, יופסקו ההליכים נגדו.

סבור אני שדו"ח ועדת האבחון אין בה כדי להצדיק קביעה ע"פ סעיף 19 ב' לחוק הסעד לטיפול במפגרים שנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין. כאמור, הנאשם מבחין בין טוב לרע, מותר ואסור, מבין את האישומים ואף מכיר באופן בסיסי את בית המשפט. כן הוא מבין את תפקיד עורך הדין ויכול לסייע לו בהגנתו. העובדה שמצויין בדו"ח שאינו מבין בדיוק את תפקיד השופט, אין בכך כדי להצדיק קביעה שאינו מסוגל לעמוד לדין.

כמו כן, לגבי סעיף 19 ג' לחוק האמור, אם הורשע אדם וביהמ"ש מצא שיש ליקוי בכושרו השכלי רשאי הוא במקום לגזור את דינו לפעול ע"פ המלצת ועדת האבחון. נקבע בפסיקה שהאפשרות ע"פ סעיף 19 ג' כוונתה לרמה נמוכה של פיגור אשר אינה מצדיקה הפסקת ההליכים ע"פ סעיף 170.

בנסיבות מקרה זה, גם כאשר הוגדר ע"י הועדה הנאשם כבעל פיגור קל, הרי אין מדובר בנאשם הלקוי בכושרו השכלי לצורך שאלת פטור מאחריות פלילית או כשירות לעמוד לדין.

נפסק בעבר שהמבחנים והתנאים הנדרשים לצורך פטור מאחריות פלילית או לצורך אי

כשירות לעמוד לדין נוקשים יותר מאשר לעניין הגדרת אדם כ"מפגר" הגדרה הכוללת בחובה גם מקרים של פיגור קל. אחריותו הפלילית של נאשם בעל פיגור שכלי תלויה ברמת הפיגור ואין די בעצם קיום פיגור שכלי כדי לפטור מאחריות פלילית.