מדינת ישראל נ' נגאר

בפני

כב' השופט בני שגיא

גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, שימוש ברכב ללא רשות, אי ציות להוראת שוטר, ונהיגת רכב ללא רשיון, וזאת כמפורט בכתב האישום המתוקן ובהכרעת הדין.

בנוסף, צירף הנאשם תיק נוסף (ת.פ 4149/09 בבית משפט השלום בתל אביב - יפו), והודה בעובדותיו לאחר תיקון כתב האישום. במסגרת תיק זה, הורשע הנאשם בעבירות של גניבת רכב, פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע, וכניסה לישראל שלא כחוק.

התובעת, עו"ד הוד, עתרה להטלת עונש מאסר ממושך על הנאשם, אשר ייתן ביטוי לחומרת העבירות בהן הורשע, ועברו הפלילי המכביד של הנאשם. התובעת ציינה כי כיוון שעסקינן בשוהה בלתי חוקי בישראל, השב פעם אחר פעם לבצע עבירות, ללא כל מורא מאימת הדין, יש ליתן משקל בכורה לאיטנרס הציבורי באופן של הטלת עונש חמור על הנאשם. בנסיבות אלה, עתרה התובעת אף להפעלת המאסר המותנה בן 7 החודשים, וזאת במצטבר.

סניגורו של הנאשם, עו"ד בן אדווה, עשה כל הניתן על מנת לשכנע את בית המשפט כי הנאשם נחוש בהחלטתו לשנות דרכיו. הסניגור התייחס לעבירות אשר ביצע הנאשם, וכן לעברו הפלילי, אך הדגיש כי לאחרונה, בשל מותה הטרגי של אשת הנאשם לפני מספר חודשים, גמלה ההחלטה בליבו של הנאשם לשוב לדרך הישר. עוד התייחס הסניגור לעובדה כי בעת הזו, מופקד הטיפול בילדיו של הנאשם בידי קרובי משפחה אשר נרתמו לסייע. הסניגור אף ביקש ליתן משקל משמעותי לקולא, להודאת הנאשם בשני כתבי האישום, לחרטתו, ולחסכון הניכר בזמן ציבורי.

הנאשם בדברו האחרון הביע חרטה על מעשיו והסביר כי מותה הטרגי של אשתו היווה עבורו מכה קשה וכואבת וכך אף הניתוק מילדיו. בנסיבות אלה, עתר הנאשם להתחשבות תוך שציין כי בשלב זה, מופקד גורלו בידי בית המשפט.

דיון והכרעה

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בת.פ 13023-10-09, ביום 13.10.09 שהה כישראל שלא כדין, רכב על קטנוע ללא רשות מבעליו, ונמלט לאחר ששוטר ניסה לעוצרו. במהלך אותו נסיון הימלטות,

החליק הנאשם עם הקטנוע.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק שצירף הנאשם, ביום 26.2.08 גנב הנאשם קטנוע. למחרת, הגיע הנאשם עם הקטנוע הגנוב לרחוב יצחק שדה בתל אביב, שם פרץ לרכב אחר בצוותא עם אדם אחר וזאת בכוונה לבצע גניבה. באותם מועדים, אף שהה הנאשם בישראל שלא כדין.

עבירות הרכוש אותן ביצע הנאשם על פי האמור בשני כתבי האישום הינן עבירות חמורות, אשר ניתן לראותן כ"מכת מדינה". מדובר בעבירות קלות לביצוע אך קשות לפענוח, ביצוען נמשך דקות ספורות, והסיכוי לאתר את מבצען או את כלי הרכב הגנובים נמוך. בעבירות אלה יש כדי להכביד באופן ממשי על כלל הציבור (הנדרש לשלם פרמיות ביטוח גבוהות), על ציבור קורבנות העבירה, ואף כדי לפגוע בתחושת הבטחון האישי.

עמד על כך בית המשפט העליון בע"פ 5128/97 עלא מנסור נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים:

"העבירות מן הסוג הזה הינן בבחינת רעה חולה שפגיעתן היום-יומית ביחידים ובציבור היא בלתי נסבלת. על פי הנתונים הידועים לכול, התופעה של גניבת כלי רכב מתעצמת והגיעה להיקפים מדאיגים. אין זאת אלא, שהקלות הרבה שבה ניתן לבצע עבירות מן הסוג הזה והקושי לאתר את המעורבים ולהביאם לדין - מעודד עבריינים לשלוח ידם בעבריינות הזאת למען תאוות בצע".

דומני כי כאשר עבירות אלה מבוצעות על ידי מי שנכנס למדינת ישראל שלא כדין, תוך פגיעה בריבונות המדינה, הדברים חמורים שבעתיים.

מסקנה זו אף נלמדת ונתמכת מבחינת עברו הפלילי המכביד של הנאשם. הנאשם, יליד 1973, הספיק לצבור לחובתו הרשעות רבות בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, ובעבירות רכוש, ואף ריצה מספר תקופות מאסר בגין עבירות אלה ועבירות נוספות, החל משנת 1993 ולאורך השנים כמפורט להלן: 16 חודשים (ת.פ 469/93), 10 חודשים (ת.פ 3765/93), 18 חודשים (ת.פ 6436/97), 8 חודשים (ת.פ 4465/95), 15 חודשים (ת.פ 6098/00), 18 חודשים (ת.פ 3116/04), 21 חודשים (ת.פ 2280/06).

אציין כי במסגרת ת.פ 2280/06 שצוין לעיל, הורשע הנאשם בשתי עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, גניבת רכב ופריצה לרכב. מדובר בהרשעה אשר מהווה העתק כמעט מושלם של הרשעתו הנוכחית של הנאשם. באותו מקרה, נראה כי בית המשפט הלך כברת דרך משמעותית לקראת הנאשם, תוך אימוץ הסדר טיעון, בגוזרו עליו עונש של 21 חודשי מאסר לריצוי בפועל ובחפיפה מלאה של שני מאסרים מותנים בני 12 חודשים ו- 3 חודשים לעונש המאסר. כמו כן הוטל על הנאשם מאסר מותנה בן 7 חודשים, אשר חב הפעלה בענייננו.

המציאות הוכיחה כי אותו מסר מתון שיצא מבית המשפט, לא הוביל לשינוי המיוחל בדרכיו של הנאשם.

נראה אפוא כי יש טעם בטיעון התובעת כי עסקינן בנאשם אשר אין לו מורא מן החוק, והוא חוזר למעגל הפשע פעם אחר פעם.