מדינת ישראל נ' נגאר(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגשו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של תקיפה סתם, תקיפה בנסיבות מחמירות על ידי שניים או יותר וכן חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. העבירות בוצעו לכאורה, ביום 2.6.13.

כיוון שהמשיב שוחרר בתנאים עוד קודם להגשת כתב האישום, עותרת המבקשת למעשה להארכת תוקף התנאים שנקבעו, עד תום ההליכים. יחד עם זאת, בהתאם להסכמה שהושגה במסגרת דיון בערר שהוגש על שחרורו של המשיב, עותרת המבקשת לכך שמקום מעצר הבית של המשיב יהיה בעיר נצרת, ולא ברמלה. כמו כן, מתבקש בית המשפט להטיל על המשיב הפקדת ערובה משמעותית במזומן.

ב"כ המשיב עותרת לכך שמקום מעצר הבית של המשיב יהיה בעיר רמלה, מנימוקים שיפורטו להלן. במטרה לשכנע את בית המשפט כי מסוכנותו של המשיב אינה מצריכה הרחקתו עד נצרת, טענה לחולשת הראיות העומדות נגד המשיב.

יוצא אפוא, כי על מנת להכריע בשאלת מקום מעצר הבית הראוי במקרה זה, יש לבחון קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב, וקיומה של מסוכנות.

תמצית השתלשלות האירועים

כאמור, לפי עובדות כתב האישום בוצעו העבירות עוד ביום 2.6.13, אלא שהמשיב לא אותר על ידי המשטרה, ונמסר כי הוא נמצא "בצפון". המשיב הוכרז במסוף המשטרתי כדרוש לחקירה, אך המשטרה לא ביצעה פעולות אקטיביות לאיתורו.

רק ביום 29.6.13, אותר המשיב בדרך מקרה, כשזוהה על ידי שוטר, בהיותו מאושפז בבית החולים "אסף הרופא", בעקבות אירוע דריסה שעבר. מיד לאחר מכן נעצר המשיב בעודו מאושפז, והועמד זקיף שוטר לצדו.

ביום 1.7.13 שוחרר המשיב מבית החולים כשרגלו מגובסת והוא מרותק לכיסא גלגלים. המשיב הועבר לבית המעצר, והתקיימו מספר דיונים בבקשות להארכת מעצרו.

ביום 3.7.13 שוחרר המשיב על ידי כב' השופט שוהם בתנאים, ובין השאר הוטל מעצר בית בבית אימו ברח' התבור 25 ברמלה, זאת עד יום 7.7.13.

על ההחלטה האמורה עררה המבקשת לבית המשפט המחוזי, ואולם בדיון מיום 4.7.13 גובשו הסכמות בין הצדדים, אשר קיבלו תוקף של החלטה, ולפיהן ישוחרר המשיב בתנאים שנקבעו, אלא שמעצר הבית יועתק לעיר נצרת. באותו דיון לא נכח המשיב עצמו, כיוון שאושפז מחדש לשם ניתוח ברגלו.

ביום 8.7.13 הוגשו כתב האישום והבקשה שבפניי, והדיון נדחה לצורך לימוד החומר.

בדיון שהתקיים ביום 14.7.13, הסתבר כי חרף ההסכמה שהושגה בערר, לא הועבר המשיב לנצרת. באת כוחו של המשיב טענה כי הוא מצוי שוב בטיפולים ברגלו כיוון שנתגלה בה זיהום. נטען כי אין לו מי שייקח אותו לטיפולים בבית החולים ברמלה. לפיכך, נתבקש בית המשפט לאשר שהייתו של המשיב במעצר בית בבית אמו ברמלה, עד לסיום הדיון בבקש לגופה. בהחלטת כב' השופט שטיין מאותו היום נקבע כי בשלב זה יישאר המשיב בתנאי מעצר בית בבית אמו ברמלה.

על ההחלטה האמורה הוגש ערר מטעם המבקשת, ונדון ביום 16.7.13. בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי קשה לקבל את עמדת המשיב לפיה החלופה שהציע בנצרת כבר אינה עומדת וכי אחיו כבר אינו מתגורר בכתובת שהוצעה, זאת לאחר שחלופה זו הוצעה רק כמה ימים קודם לכן. לצד זה, לנוכח מצבו הרפואי של המשיב, אושרה שהייתו ברמלה למשך היומיים הבאים, עד לקיום הדיון בבקשה לגופה.

מכאן הבקשה, ועתירת המשיב כי יותר לו לשהות בתנאי מעצר בית ברמלה.

ראיות לכאורה

אין מחלוקת כי באירוע נשוא כתב האישום נפצע המתלונן בראשו ונלקח באמבולנס לבית החולים. לפי התיעוד הרפואי שבתיק החקירה, למתלונן נגרמו דמם בגולגולת, הלצרציות בראש שנסגרו בסיכות, לצרציה של העור בבית החזה ורגישות מעל לבית החזה מימין.

בהודעתו שנגבתה בבית החולים תיאר המתלונן את תקיפתו בידי המשיב, ללא כל התגרות מצידו, באגרוף לפניו. המתלונן הודה כי בשלב מסוים דחף את המשיב כדי להתגונן. עוד מסר כי המשיב התקשר לחבריו, אמר להם "בואו יש מכות", ואלה הגיעו למקום במהירות, ואז המשיכו לתקוף אותו יחדיו במכות לכל חלקי גופו, ובעיטות. בנוסף, המשיב השליך עליו אבנים שפגעו בראשו ובחזהו. המתלונן מסר שתי הודעות נוספות לאחר שחרורו מבית החולים ובהן חזר על גרסתו. לעניין זיהויו של המשיב מסר המתלונן כי הוא מכיר את המשיב, ואף יודע את מקום מגוריו. עוד טען כי אחותו של המשיב נשואה לבן דודו. בהודעתו האחרונה מסר המתלונן כי משפחת המשיב לוחצת עליו להגיע לסולחה.

גרסתו של המתלונן נתמכת בעדויותיהן של שתי בחורות שנכחו עמו בגן, שרון וסיגל, המתארות את מעשה התקיפה האלים, ואת המשך התקיפה לאחר שהגיעו חבריו של המשיב ונטלו בה חלק. אחת מהן אף זיהתה את המשיב במסדר תמונות. העדה שרון מסרה כי לאחר שקיבל המתלונן מכת אגרוף לפניו אמר לו המשיב "בוא תן לי" ואז המתלונן קם לעברו כשבקבוק בירה בידו, ונראה לה כי רצה להכות בעזרתו את המשיב, אך גם המשיב הרים משהו בידו, והחלו מכות, שאליהן הצטרפו האחרים שהופיעו במקום.