מדינת ישראל נ' נגאר (עציר)

החלטה

הבקשה היא למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ב-ת.פ 44344-14-13, בו מייחס לו כתב האישום שורה של עבירות ובהן, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, גניבת רכב, קבלת נכס שהושג בעוון, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח.

כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 02.04.13 החנו ש.פ. (להלן: "המתלוננת") ובעלה את רכבם (להלן: "הרכב") בחניון בית החולים תל השומר.

בתאריכים שבין 02.04.13 – 08.04.13 נגנבו מפתחות הרכב מתיקה של המתלוננת ובמועד לא ידוע, עובר ליום 19.4.13, קיבל הנאשם לידיו את המפתחות ביודעו שהושגו בעוון.

על פי הנטען, ביום 19.04.13, גנב המשיב את הרכב מחניון בית החולים (להלן: "הרכב הגנוב" או "הרכב") ונהג בו.

באותו יום דיווחו המתלוננת וחברת "איתורן" למוקד המשטרתי על גניבת הרכב. שוטר ומתנדב שערכו סיור משטרתי תוך כדי נסיעה בניידת (להלן: "שוטרי הסיור") הבחינו ברכב הגנוב כשהמשיב נוהג בו ברח' דרך קיבוץ גלויות בת"א.

השוטר שנהג בניידת הורה למשיב באמצעות הקריזה לעצור בצד הדרך, אך הוא לא שעה לבקשה ופתח בנסיעה מהירה ומופרזת לכיוון מערב, כשבדרכו הוא עוקף כלי רכב שנסעו אותה עת בכביש. נוכח התנהגותו הדליק השוטר אורות כחולים בניידת, הפעיל סירנה והחל לדלוק בעקבות הרכב. המשיב התעלם מכל אלה והמשיך בנסיעה פראית לאורך מספר רחובות, תוך שהוא עוקף ומסכן כלי רכב שנקלעו למסלול הימלטותו. בדרכו חלף במהירות על פני שני צמתים מרומזרים וחצה אותם באור אדום בכיוון נסיעתו. בסופו של דבר, במהלך הנסיעה הפרועה איבד לפתע המשיב את שליטתו ברכב, סטה מנתיבו ועלה על המדרכה. הוא המשיך בנסיעה על המדרכה ללא שליטה, תוך סיכון חייהם של הולכי רגל עד שהתנגש במחסן הצמוד לבית דירות. כתוצאה מההתנגשות קרס קיר המחסן והרכב ניזוק (להלן: "התאונה").

לאחר התאונה ניסה המשיב להימלט מהרכב הגנוב. שוטרי הסיור נגשו אליו וניסו לעצרו, אך המשיב התנגד למעצר והחל משתולל, והשוטרים נאלצו להפעיל שוקר חשמלי כדי להתגבר על התנגדותו ולעצרו.

את שרשרת העבירות המיוחסת לו, בצע המשיב שעה שתלוי ועומד לחובתו עונש פסילה בפועל לתקופה של 24 חודש, אשר הוטל עליו על ידי בית משפט השלום לתעבורה בת"א במסגרת ת"ע 134-04-11 ומניינו מיום 19.05.11.

כיוון שהמשיב נתפס בכף ואף הודה בחלק ארי של העובדות, הודיע סנגורו בפתח הדיון, כי אינו חולק על קיומה של תשתית ראיתית לכאורית לבצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה וביקש להתמקד ולדון תחילה בסוגיה של חלופת מעצר. משכך, הקדים בית המשפט והורה על קבלת תסקיר מעצר אודות המשיב.

שירות המבחן ערך שני תסקירים. בתסקיר הראשון נקבע, כי על רקע ההערכה ולפיה, רמת הסיכון להישנות העבירה היא בינונית גבוהה, אין בידי משפחתו של המשיב לפקח ולצמצם את הסיכון הנשקף ממנו. לעומת זאת, שורת הסיכום בתסקיר השני ממליצה על שחרור של המשיב למעצר בית בבית אחותו ובפיקוחה יחד עם פיקוח של חבר המשפחה, כל זאת, בנוסף לאיזוק אלקטרוני.

למרות שב"כ המשיב לא הסכים במפורש כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת מלוא מסכת העבירות המיוחסת למשיב, לאור טיעוניו, הנחת המוצא היא, כי לשלב זה של הדיון, ישנה הסכמה כי בידי התביעה תשתית ראייתית לכאורית בכל עבירות המיוחסות לו.

למעלה מן הנדרש אציין, כי בחינת חומר החקירה הבאתני לכלל מסקנה, כי בכוחן של הראיות לכאורה שנאספו בתיק זה, יש כדי להביא להרשעת המשיב בסיום ההליך הפלילי בכל העבירות המיוחסות לו. מקבץ הראיות כולל את הודעת המתלוננת על נסיבות גניבת מפתחות הרכב מתיקה ודיווח למשטרה ולאיתורן, דוחות הפעולה של השוטר והמתנדב, בהם מפורטת השתלשלות המרדף לפרטיו עד לכידת המשיב והודעתיו של המשיב, בהן הוא מודה בהימלטותו מהניידת כיוון שנהג בזמן פסילה וכן מודה בחציית שני צמתים באור אדום במהלך המרדף.

טיעוני הצדדים

ב"כ המבקשת עותר למעצרו של המשיב עד תום ההליך הפלילי נוכח אופי העבירות ונכונות המשיב לסכן חיי אדם, המקימים עילת המעצר מחמת מסוכנות לביטחון הציבור, מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו -1996. מסוכנות הנלמדת מאופן נהיגתו הפראית של המשיב, בה סיכן כלי רכב אחרים שנסעו בכביש והעמיד בסכנה גם הולכי רגל. מסוכנות זו מתעצמת, לשיטת המבקשת, גם נוכח עברו הפלילי של המשיב, הנודע משמונה הרשעותיו הקודמות, ביניהן בעבירות של גניבת רכב, אלימות, סמים, נהיגה ועבירות כלפי שוטרים. הרשעות בגינן אף ריצה עונשי מאסר.

בהיבט של מיהות העושה, הפנה ב"כ המבקשת לעובדה, שנגד המשיב מתנהל הליך פלילי בבית משפט השלום, במסגרתו הופנה לאבחון, ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית. מעבר לכך, במהלך אותו הליך מקביל, לפני מתן גזר הדין, ביצע המשיב את העבירות הנוכחיות, נשוא דיוננו. להשלמת הנתונים, הדגיש, כי המשיב הוגדר בתסקירי שירות המבחן כבעל מסוכנות בינונית גבוהה להישנות העבירות.

נתון נוסף, רלבנטי לעמדת המבקשת, נודע מכך, שנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן 3 חודשים בגין עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בנוסף, לחובתו 52 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, בין היתר, עבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון ונהיגה באור אדום ברמזור.

ממכלול הנתונים האלה מתבקשת, לטעמו, המסקנה, כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופה.

לדעת ב"כ המבקשת, כדי לצלוח את בחינת החלופה על המשיב לזכות באמונו של בית המשפט. דא עקא, שבחינת המקרה מן ההיבט של מעשי המשיב כמו גם מן הפן של נתוניו האישיים, ובייחוד מסוכנותו, מבטלים אפשרות זו.

אי לכך, גם נוכח המלצת שירות המבחן בתסקיר השני, נותר ב"כ המבקשת בהתנגדותו לשחרור המשיב לחלופת מעצר. לטענתו, גם בהנחה שהמפקחים שנבחנו ע"י שירות המבחן נמצאו מתאימים וכשירים, שומה על בית המשפט להתמקד במשיב עצמו והתמונה העולה מהתסקירים לגביו הינה שלילית לכל הדעות ואינה מכשירה את הדרך לשחרורו.