מדינת ישראל נ' נבלסי

החלטה

רשות הרישוי החליטה לפסול את המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה לכל הדרגות לתקופה של 5 שנים. כעולה מתצהירו של מר עוזי יצחקי, סמנכ"ל בכיר לתנועה במשרד התחבורה, התבססה החלטת רשות הרישוי על עברו התעבורתי של המבקש, הכולל 154 הרשעות קודמות, מהן נעברו ב-5 השנים האחרונות 29 עבירות, שאינן עבירות חניה ו-9 עבירות מן העבירות הכלולות בתוספת העשירית לפקודת תעבורה.

בעקבות החלטתה הנ"ל של רשות הרישוי הגיש המבקש בקשה לביטול הפסילה, ואילו רשות הרישוי מצדה הגישה בקשה לאישורה.

טענתו המרכזית של ב"כ המבקש הינה כי אין עונשין אלא אם כן מזהירין. ב"כ המבקש פירט בטיעוניו כי מאז תיקנה תקנה 212ב כך שנקבעו בה הקריטריונים לפסילתו של נהג על ידי משרד הרישוי לא נעברו על ידי המבקש אלא עבירות ספורות וקלות. משכך, אין לענוש את המבקש על עבירות שביצע קודם לתיקון התקנה.

ב"כ המבקש מוסיף וטוען כי די לה לרשות הרישוי בכך שתטיל על המבקש את אמצעי התיקון בהתאם להוראת תקנה 549 לתקנות התעבורה. אין הצדקה לכך שהמבקש אשר זה לא מכבר ביצע אמצעי תיקון, כך על פי הנטען, יפסל מלנהוג בטרם נדרש לאמצעי תיקון חדשים.

בנוסף מלין ב"כ המבקש על כך שמדובר בעונש שלישי המוטל על נהג, לאחר שנשא את עונשו בגין ביצוע העבירה עצמה ולאחר שבנוסף נדרש לבצע אמצעי תיקון.

עוד טוען ב"כ המבקש כי פסילת רישיון הנהיגה של המבקש פוגעת בחופש העיסוק שלו. המבקש, מסגר במקצועו, נדרש לצורך עבודתו לנהוג ברכב. פסילה של רישיון הנהיגה שלו תמנע ממנו לנהוג. על פי הוראת סעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק, לא ניתן לפגוע בחופש העיסוק באמצעות חקיקת משנה, אלא בחקיקה ראשית בלבד.

ב"כ המבקש תוהה אם מוסמך היה מר יצחקי לפסול את רישיון הנהיגה, והאם סמכותו פורסמה בילקוט הפרסומים. ב"כ המבקש הפנה למכתב ששלח למר יצחקי עוד ביום 4/3/2011, אשר תשובה בגינו טרם התקבלה.

סוגית פסילתו של נהג על פי סעיף 56 לפקודת התעבורה נידונה בביהמ"ש העליון והוכרעה בהלכה שנקבעה ברע"פ 3676/08 זנו נ' מדינת ישראל.

ביהמ"ש העליון קבע כי הפעלת הסמכות המצויה בסעיף 56 לפקודת התעבורה הינה מניעתית באופייה ואינה עונשית במהותה. אופיו המניעתי של ההליך, הבא למנוע מנהגים מסוכנים לנהוג ולסכן את המשתמשים בדרך, הוא המכתיב גם כי הפעלת הסמכות אינה מובילה למצב של כפל ענישה או פוגעת בהסתמכות הלגיטימית של מי מהנהגים (פיסקה 25 לפסק הדין).

שעה שמדובר בהליך מניעתי, ולא בהליך עונשי, נשמטת הקרקע תחת טענת המבקש כי יש בפסילתו משום ענישה ללא אזהרה מוקדמת.

בנוסף, כפי שנקבע בהלכה הנ"ל, אין מדובר בכפל ענישה. המבקש אשר נשא את עונשו ואף יתכן וביצע אמצעי תיקון, אינו נענש עתה על העבירות שביצע בעבר, אלא מורחק מהכביש על מנת שלא לסכן אותו עצמו ואת המשתמשים האחרים בדרך.

מכאן גם כי אין באמצעי התיקון אשר ביצע המבקש, לטענתו, כדי למנוע את הפעלת הסמכות על ידי רשות הרישוי.

בנוסף, משמעה של טענת המבקש הינה כי רשות הרישוי לעולם לא תוכל להפעיל את סמכותה ולהרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. מטבע הדברים, אותם נהגים מרובי עבירות אשר ביחס אליהם רשות הרישוי נדרשת להפעיל את סמכותה, נדרשו בעבר לבצע אמצעי תיקון עקב העבירות הרבות שביצעו.

רע"פ 3676/08 הנ"ל ניתן ביום 14/1/2009, שנים ארוכות לאחר שנחקק חוק יסוד: חופש העיסוק. בסעיף 39 לפסק הדין קבע ביהמ"ש העליון כי די לה לרשות המנהלית להסדיר את הקריטריונים לפסילתם של נהגים בחקיקת המשנה. די בכך כדי לדחות את טענת המבקש בדבר הפגיעה בחופש העיסוק שלו.

אוסיף עוד כי יש טעם בטענת המשיבה לפיה פסילתו של המבקש מלנהוג אינה מונעת ממנו להמשיך בעיסוקו כמסגר, ואף לנוע בדרכים במסגרת עבודתו. הוא רק נדרש להימנע מלסכן את הציבור בנהיגתו. אין מניעה כי המבקש יסתייע בשירותי תחבורה שונים לצורך ניודו.

באשר לתהיתו של המבקש בדבר הסמכתו של מר יצחקי לפסול מטעם משרד הרישוי אומר כי אין בה די כדי להביא לביטול הפסילה. הרשות המנהלית נהנית מחזקת תקינות, ומי שמבקש לטעון כי לא כן הדבר, עליו הראיה. אין די בהעלאת ספק בעלמא כנגד הסמכתו של מר יצחקי.

זאת ועוד, בסעיף 1 לפקודת התעבורה, מוגדרת "רשות הרישוי" כ"עובד משרד התחבורה שמונה כדין להיות סגן מנהל כללי לתנועה במשרד התחבורה". מר יצחקי מצהיר בסעיף 2 לתצהירו כי הוא עונה להגדרת רשות הרישוי הנ"ל, מתוקף תפקידו כסמנכ"ל בכיר לתנועה במשרד התחבורה.

בהעדר ראיה של ממש בעניין אין מקום לפקפק בהסמכתו של מר יצחקי.

לאור כל האמור באתי לידי מסקנה כי בדין החליטה רשות הרישוי על פסילת המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים.