מדינת ישראל נ' נבל ב

בפני

כב' השופטת דלית שרון-גרין

הכרעת דין

כתב האישום, שהוגש בעקבות בקשתו של הנאשם להשפט, מייחס לנאשם עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, בכך שנהג במהירות של 120 קמ"ש בדרך בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען שנהג במהירות פחותה מזו שנמדדה באמצעות הממל"ז. הנאשם לא היה מיוצג ע"י עורך דין וביהמ"ש הסביר לו את מהות ההליך ומהלכו.

מטעם המאשימה העיד רס"ר אורן אברו (להלן אברו) ובאמצעותו הוגש הדו"ח (להלן ת/1) וטופס בדיקת הממל"ז (להלן ת/2). העד הוסמך לפני כארבע שנים כמפעיל ממל"ז והציג תעודת הסמכה בפני ביהמ"ש.

העד תאר בחקירתו הנגדית כיצד בדק את תקינות מכשיר הממל"ז לפני שהפעילו וכך אף עולה מפרטי בדיקת המכשיר וכיולו, כפי שנרשמו על ידו בת/2.

מת/1 עולה כי העד עמד בשול הימני של מחלף אליפלט ומדד באמצעות הממל"ז את מהירות רכבו של הנאשם, שנסע בנתיב השמאלי מכיוון ראש פינה לכיוון עמיעד. העד רדף אחר רכבו של הנאשם מסוג פורד פוקוס אפור, עד שעצר לפני קיבוץ עמיעד. העד מתאר "... מיד נסעתי אחריו ותוך שמירה על קשר עין רציף עצר לפני קיבוץ עמיעד".

עדותו של עד זה נמסרה בצורה לוגית וסדורה. מעדותו עולה כי הנו מפעיל ממל"ז מיומן וכי שמר על קשר עין רציף עם הרכב הנמדד משך כל המרדף שניהל אחריו, כדי להבטיח את עצירתו של הרכב הנמדד. לפיכך, אני מוצאת את עדותו מקצועית מהימנה ונותנת לה את מלוא המשקל הראייתי.

פרשת ההגנה נסמכה על עדות הנאשם בלבד.

הנאשם טען "לא זוכר בדיוק על כמה נסעתי, אני זוכר בסביבות 95 קמ"ש" וכן "אני בטוח שלא נסעתי יותר מ-100 קמ"ש". למעשה, כבר בדבריו אלה יש כדי להוות בסיס להרשעה בעבירה לפי תקנה 54(א).

הנאשם ערך חישובים המוכיחים, לדעתו, את אי יכולתו של אברו לשמור על קשר עין רציף. חישובים אלה כללו אובדן זמן בגין תחילת נסיעה ממצב נייח ומרדף במהירות על כביש עמוס. הנאשם לא טען טענות אלה במהלך חקירתו הנגדית של אברו ולא חקר אותו לגביהן, אלא העלה אותן לראשונה בעדותו שלו.

בחקירתו הנגדית הסביר הנאשם כי הכביש היה עמוס במכוניות ומאחר שרכבו הנו רכב מסוג ומצבע נפוצים, נוסף על הזמן שלקח לאברו להכנס לניידת ולרדוף אחריו לאורך 3.2 ק"מ, לא יתכן שנשמר קשר עין רציף ולכן לא הוכח כי הרכב שנמדד על ידי אברו באמצעות הממל"ז הוא רכבו.

כאן המקום לציין כי המהירות נמדדה במחלף אליפלט ולא נטען כי הנאשם המשיך במהירות זו לאורך מסלול הרדיפה. נהפוך הוא, הדעת נותנת כי נהג הנוהג במהירות מופרזת יאיט באופן ניכר מרגע שיבחין בניידת הדולקת אחריו. כמו כן, חישוביו של הנאשם אינם נסמכים על נתונים מדעיים כלשהם, לא כל שכן על נתוני השטח בעת ביצוע העבירה. נוסף על כך, סבירה בעיני גרסת התביעה לפיה, השתלבות של רכב משטרתי, המפעיל אור כחול מהבהב, בנתיב תנועה עמוס, קלה ומהירה יותר מזו של רכב אזרחי.

לטענת הנאשם, כאמור לעיל, הוא נהג במהירות של 95 קמ"ש ולכל היותר 100 קמ"ש, אך אין בידיו כל ראיה להוכחת טענה זו.

עדותו של הנאשם נסמכת על השערות ונתונים שאינם מדעיים ושלא הוכחו. מעדותו עולה כי הנאשם לא חולק על נתוני מדידת הממל"ז והוא אף לא הביא ראיות המעוררות ספק כלשהו בנוגע למדידת מהירות רכבו וזיהויו.

התביעה העידה את מפעיל הממל"ז שהנו מפעיל מיומן, אשר שמר על קשר עין עם הרכב הנמדד על מנת לודא כי הרכב הנמדד הנו הרכב הנעצר. לעומתה, ההגנה לא הציגה בפני ביהמ"ש ראיות, אשר עשויות לתמוך בגרסתה כי הנאשם נהג במהירות פחותה מזו שנמדדה. לפיכך, אני מעדיפה את גרסת התביעה, אני קובעת כי התביעה הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום.

לאור האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ג ניסן תש"ע , 28 מרץ 2010, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: