מדינת ישראל נ' נאסר

החלטה

 1.בפני בקשה לפסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 ב לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א – 1961.

2.         נגד המשיב הוגש ביום 25/03/12 כתב אישום בתיק 7107-03-12 לפיו הוא מואשם בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלות של ממש . בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת, היא המאשימה, את הבקשה דנן בהתאם לסעיף 46 ב לפקודת התעבורה.

3.         על פי כתב האישום, ביום 23/04/11 בשעה 15:03 נהג המשיב באוטובוס מ.ר. 8745400 בכביש 6 מדרום לצפון סמוך לעיר טייבה. באוטובוס נסעו פרחאת ראשיד (להלן: "המנוח") ולכל הפחות 32 נוסעים נוספים. בהגיעו לק"מ 154 במהירות של 105 קמ"ש, סטה המשיב עם האוטובוס ימינה וירד מהשול הימני לשטח הכורכר. בשלב זה, חלק מהנוסעים החלו לצעוק לעבר המשיב על מנת להזהירו. המשיב הטה את ההגה בחדות שמאלה, בניסיון לחזור לכביש ומיד הטה ההגה בחדות ימינה, על מנת שלא לפגוע בגדר ההפרדה, באופן שגרם לאיבוד שליטה על האוטובוס והתהפכותו על הכביש על צידו השמאלי עד שנבלם (להלן: "התאונה").

            כתוצאה מהתאונה, נחבל המנוח חבלות קשות וביום 10/05/11 נפטר המנוח. כמו כן, נחבלו 31 נוסעים מהם 23 חבלות של ממש קשות ורבים מהם נזקקו לניתוחים, אשפוזים ממושכים ושיקום.

4.ביום 26/04/11 נפסל רישיונו של המשיב בפסילה מנהלית למשך 60 יום וביום 12/05/11, לאחר פטירת המנוח הוארכה הפסילה המנהלית ב-30 יום נוספים בהתאם לסעיף 47 (ה) (1) לפקודת התעבורה.

 5.     המבקשת עותרת לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, מאחר ולטענתה מחומר הראיות, ומהרשעותיו הקודמות של המשיב עולה, כי מדובר בנהג מסוכן לשלום הציבור, וכי קיים יסוד סביר לחשש, כי המשך נהיגתו של המשיב תסכן את שלום הציבור, במיוחד בשים לב לכך שהמשיב הינו נהג אוטובוס, ששלומם של נוסעי האוטובוס מופקד בידיו ולכן רמת הזהירות הנדרשת ממנו גבוהה יותר.

6.ב"כ המשיב טען, כי בשים לב לשיהוי הרב ממועד התאונה ועד למועד הגשת הבקשה אין מקום להיעתר לה. וכי העובדה שנהג מתום הפסילה המנהלית עד כה מבלי שנתפס מבצע עבירת תעבורה כלשהי, ואף עבר את הבדיקות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ונמצא כשיר לנהיגה, מלמדות שהמשיב אינו מסכן את הציבור בנהיגתו. ב"כ המשיב טען גם להעדרן של ראיות ולו לכאורה לביסוס אשמו של המשיב בעבירה המיוחסת לו, ולניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מותו של המנוח.

הדיון

  7.        סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע כלהלן:

"(א)     הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון הנהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

(ב)        בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור".

           משמעות סעיף זה היא, כי מדובר בפסילה מנדטורית שמטרתה להביא לכך, שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים בה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן את הציבור בנהיגתו, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מסוכנת.

             הסעיף הנ"ל יוצר חזקה, לפיה אדם שנאשם בגרימת מוות כתוצאה מתאונת דרכים הינו נהג המסכן את הציבור ונטל ההוכחה להראות כי נהיגתו אינה מסכנת את הציבור, עובר על שכמו, ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך את חזקת המסוכנות.  (ר' בש"פ 6757/09 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל מפי כב' השופט רובינשטיין, מיום 14.9.09).  

8. אשר לנסיבות התאונה- על פי העולה מחומר החקירה, למבקשת ראיות לכאורה טובות, שיש בהן כדי לבסס אשמתו של המשיב בגרימת התאונה. סרטון שצולם ע"י מצלמת האבטחה של מינהלת כביש 6, אשר תעדה את נסיעת האוטובוס טרם קרות התאונה, מראה כי האוטובוס היה בודד בקטע הכביש עובר לתאונה. בכך יש להפריך לכאורה את גירסת המשיב כפי שטען בחקירתו הראשונה, מיום התאונה, כי רכב שסטה לנתיבו במהירות אילץ אותו לסטות ימינה על מנת להימנע מתאונה. לאחר שהסרטון הוצג למשיב לא היה לו כל הסבר לסטיה מנתיבו ( ר' הודעתו מיום 28/4/11).

יתר על כן, בתיק החקירה ישנן הודעות שניתנו ע"י נוסעים באוטובוס, שהעידו, כי ישבו בקרבת הנהג ושתארו, כי המשיב נרדם במהלך נהיגתו והוא התעורר למשמע זעקותיהם לאחר שסטה מנתיבו וזו סיבת התאונה ( ר' למשל הודעותיהם במשטרה של נסראווי אחמד מיום 24.4.11 וכן עדנאן תגריד מיום 23/4/11).

אמנם, לטענת המשיב אין הדבר נכון וכי צעקות הנוסעים אך הפריעו לו וגרמו לו לבלבול ולאיבוד  השליטה ברכב, אולם, מבלי לקבוע עמדה ביחס לסבירות טענה זו, טענה זו מקומה להתברר במסגרת הבאת הראיות בתיק ואין בה כדי להשמיט את הבסיס לרשלנותו של המשיב בנהיגתו.

בידי המבקשת גם חוו"ד רפואית של פרופ' היס ושל רופא שטיפל במנוח במחלקת טיפול נמרץ בביה"ח, בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה למות המנוח.

אמנם קיימת גם הודעתו במשטרה של ד"ר שאול לב מיום 6.11.11, הוא הרופא שטפל במנוח בביה"ח עובר למותו לפיה ישנו קשר סיבתי קלוש בין מות המנוח לתאונה אולם משקלה של עדות זו צריך להיבחן במסגרת הבאת הראיות בתיק ואין בה , בשלב זה, כדי להשמיט את קיומן של ראיות ולו לכאורה לקיומו של הקשר הסיבתי הנ"ל.

9.         אשר לעברו התעבורתי של המשיב, המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 89' ולחובתו נרשמו 20 הרשעות קודמות, כולן ברירות משפט, רובן המכריע בגין נהיגה ברכב לא תקין שלא נאסר לשימוש, אחרונה מ-07' . עוד יצויין כי לא נרשמו לחובתו הרשעות כלשהן לאחר קרות התאונה.