מדינת ישראל נ' מתתיהו(עציר)

מבוא

1.             הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, נ' ק' הינה עובדת סוציאלית באגף הרווחה בעיריית רחובות, כאשר במועד הרלוונטי לכתב האישום שימשה כוננית של אגף הרווחה.

פרידה ר' מ' הינה אשת הנאשם. ביום 14.8.2013, בסמוך לשעה 14:11, יצרה נ' ק' קשר עם הנאשם, לאחר שנתבקשה לעשות כן על-ידי מוקד העירייה.

במהלך השיחה עם נאווה, אמר לה הנאשם שנמאס לו מאשתו, שישרוף את הבית עוד פעם, שאשתו לוקחת לו את הכסף ומסיתה את הילדים נגדו, שידקור אותה המון פעמים, שנמאס לו וכי אף אחד לא עוזר לו.

2.             הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ויורשע. לעניין העונש סוכם, כי התביעה תעתור לשנת מאסר בפועל, הכולל את הפעלת המאסר על תנאי התלוי נגד הנאשם, והסנגור יהיה חופשי בטיעוניו.

חוות הדעת הפסיכיאטרית

3.             ביום 25.08.2013 התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית בענייננו של הנאשם, ממנה עולה כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, וכי הוא איננו חייב בטיפול פסיכיאטרי. עוד צוינו בחוות הדעת המחלה ממנה סובל הנאשם ועברו בעניין זה, העובדה כי אושפז פעמים רבות בבית החולים נס ציונה ובמב"ן, וכי הוא מטופל תרופתית. כן צוין, כי ניסיונות לשקמו מחוץ למסגרת חוץ ביתית כשלו בעבר, עקב חוסר שיתוף פעולה מצידו.

טענות הצדדים

4.             המאשימה עותרת להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של שנה, הכולל את הפעלת המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי.

• לטענתה, מתחם העונש ההולם במקרה דנן, נע בין מאסר בפועל לתקופה קצרה, לבין שנת מאסר בפועל, כאשר עתירתה הינה לרף העליון של מתחם הענישה.
• המאשימה הדגישה את חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, אשר נוסח האיומים בה הינו ברף העליון של האיומים, שכן הנאשם איים כי ישרוף את הבית שוב וכי ידקור את המתלוננת  מספר פעמים על מנת להורגה. המאשימה הדגישה כי ביתם של המתלוננת והנאשם נשרף בעבר, כאשר לדבריה יש ליתן לכך משקל בהתחשב בדברי הנאשם כי ישרוף את הבית "שוב". עוד הדגישה את החומרה בכך שאיומי הנאשם נאמרו בפני עובדת סוציאלית, וגרמו לה לתחושת לחץ וסערת נפש.

המאשימה הפנתה לכך שלנאשם עבר פלילי הכולל הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירת איומים, כי הוא בעבר נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין מספר פעמים בגין עבירות דומות, וכי הוא ביצע את העבירה דנן כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 6 חודשים.

כן הפנתה התובעת את בית המשפט לדברים שצוינו בחוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר לפיהם אין מקום להליך שיקומי בעניינו של הנאשם.

5.             הסנגור עותר לכך שבית המשפט יאריך את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, ולחילופין יטיל מאסר שלא יעלה על תקופת המאסר המותנה. לטענתו, מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין מאסר מותנה לבין שנת מאסר בפועל.

הסנגור תיאר את מצבו הנפשי הקשה של הנאשם, והמחלה ממנה הוא סובל, אשר הביאו לכך שהוא ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. לדבריו, הנאשם התקשר לעובדת הסוציאלית ואמר את הדברים המיוחסים לו מתוך מצוקה, קריאה לעזרה ורצון לקבל סיוע מרשויות הרווחה, ולא מתוך כוונה לבצע את הדברים אותם איים לבצע. כן ציין, כי פעולה זו הינה אחת מהפעולות הרבות אותן נוקט הנאשם על מנת שיסייעו לו ויטפלו בו. עוד הוסיף כי הנאשם לא איים על אשתו בפניה, אלא רק בפני העובדת הסוציאלית, דבר המחזק את טענתו כי לא אמר דברים אלה מתוך כוונה לפגוע באשתו. בנוסף טען, כי על פי חומר החקירה, לא גרם הנאשם לשריפת הבית בעבר.

לעניין זה הפנה הסנגור לפסיקה, לפיה, בית המשפט הקל בעונשם של נאשמים הלוקים במחלת נפש כמו הנאשם, על אף שנמצאו כשירים מבחינה משפטית לעמוד לדין, ואף הפנה לחוות הדעת הפסיכיאטרית אשר בהמלצותיה נקבע כי מצבו הנפשי של הנאשם אינו מחייב אשפוז פסיכיאטרי, ומשכך אין מדובר באדם המסוכן לציבור.

כן הדגיש הסנגור כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הודה בביצוע העבירה, וחסך זמן שיפוטי יקר. בנוסף ציין כי הנאשם בן 56 וסובל מנכות מוכרת של  100% בביטוח לאומי.

לעניין עברו הפלילי של הנאשם ציין הסנגור, כי הנאשם הורשע בעבירת איומים כלפי עובדת סוציאלית גם במקרה נוסף, וכי בחמישה מקרים נמצא לא כשיר לעמוד לדין.