מדינת ישראל נ' משרבה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של כניסה לישראל או ישיבה שלא כדין, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב -1952 [להלן: "חוק הכניסה לישראל"], בעבירות של שימוש במסמך מזויף והתחזות לאחר עבירות לפי סעיפים 420, 441(1) לחוק העונשין התשל"ז 1977 [להלן: "חוק העונשין"], וכן בעבירה של נהיגת רכב שאינו רשום באזור, עבירה לפי סעיף 578ב לתקנות התעבורה התשכ"א 1961 [להלן: "תקנות התעבורה"], ונהיגה ללא פוליסה עבירה לפי סעיף 2 לפקודת רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל – 1970.

מכתב האישום עולה, כי ביום 11.5.2010 נמצא הנאשם שהינו תושב הרשות הפלסטינית בבאר שבע, וזאת כשאין בידיו אישור כניסה לישראל כחוק. במעמד הנ"ל נהג הנאשם ברכב הנושא לוחית זיהוי ישראלית, אשר אינו רשום באזור, וזאת ללא היתר לכך מאת מפקד כוחות צה"ל באזור, על כן לא היתה ברשותו פוליסת ביטוח ברת תוקף, וכן השתמש הנאשם במסמך מזוייף בכוונה להונות, בכך שבעת שהתבקש להזדהות על ידי השוטרים שעכבו אותו, הציג מסמך הנחזה לתעודת זהות ישראלית על שמו של אחר, והציג עצמו כאותו אחר.

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל משמעותי, מאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון נהיגה. לטענתו מדובר בעבירות המהוות סכנה לציבור, שכן הנאשם נכנס לתחומי ישראל מבלי שעבר בדיקה של מנגנוני הביטחון ונהג מבלי שיש בידו פוליסת ביטוח ברת תוקף, עניין המסכן את המשתמשים האחרים בדרך.

ב"כ המאשימה הטעים כי הנאשם הרהיב עוז כאשר עשה שימוש במסמך המזויף והתייצג כאחר, הכל על מנת להכשיר את העבירה של הכניסה לישראל שלא כחוק. עוד הפנה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם מבית הדין הצבאי, שם נדון למאסר בפועל ומאסר מותנה בעבירות דומות.

ב"כ המאשימה המלומד טען כי לאור הלכת פראג'ין יש מקום להחמיר עם הנאשם, ועוד הוסיף והגיש פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בהליך ערעור [ע"פ 7210/06], שם נדון המשיב למאסר בפועל של 21 חודשים בגין עבירות דומות, כך לטענתו.

ב"כ הנאשם מנגד ביקש מבית המשפט להפעיל את מידת הרחמים ולהסתפק בימי מעצרו של הנאשם עד כה. לטענתו הנאשם נכנס לישראל לצורכי פרנסתו, ועליו לפרנס 19 נפשות. לנאשם שתי נשים ו- 16 ילדים. עוד ציין ב"כ הנאשם המלומד, כי הנאשם הודה כבר בתחנת המשטרה בעבירת ההתחזות לאחר, ובעבירת הזיוף, על כן ביקש שלא לראות בעבירות אלה משקל לחומרא. ב"כ הנאשם ציין כי אין בעבירות שביצע הנאשם מימד ביטחוני, וציין כי זו הפעם הראשונה בה עומד הנאשם לדין בבית משפט.

לעניין הפסיקה שהגישה המאשימה ציין הסנגור המלומד, כי אין לגזור מפסק הדין הנ"ל גזירה שווה, שכן מדובר היה בעבירות חמורות יותר, ובמספר מקרים של התחזות לאחר.

הנאשם בדבריו לעונש טען כי הגיע לישראל בעל כורחו על מנת לשבור שבר.

בית המשפט העליון קבע את הפרמטרים להפעלת שיקול הדעת העונשי בתיקים כגון דא בזו הלשון:

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר ; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות) כגון זיוף תעודות , התחזות וכדומה) ; האם מדובר ברצידיביסט )נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין) ; מה אורך השהיה הלא חוקית ; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית , כמי שמטה לחמו שבור ; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין "

[ר' רע"פ 3137/09 פראג'ין נ' מ"י, פסקה י"ז לפסק הדין, להלן: "הלכת פראג'ין"].

הנאשם יליד 1956, הודה בהזדמנות הראשונה בעבירות המיוחסות לו, ולאחר תיקון כתב האישום.

לחובתו של הנאשם יש לשקול את עברו הפלילי מבית הדין הצבאי בעבירות דומות, ואת העובדה כי ביצע עבירות נלוות נוסף לעבירת השהייה הבלתי חוקית, הכל כפי שציין בית המשפט העליון בהלכת פראג'ין.

לקולא אשקול את העובדה כי הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום, חסך זמן שיפוטי רב, וכפי שטען בא כוחו העבירה נשענת על מצב כלכלי קשה. עוד אשקול לקולא את העובדה כי הנאשם אינו מהווה סיכון בטחוני ולכל הפחות עניין זה לא נטען בפניי.

אציין, כי לא אוכל לגזור גזירה שווה מפסק הדין בע"פ 7210/06 שהגיש ב"כ המאשימה. לאחר עיון בו, עולה כי מדובר היה במי שהתחזה לאחר מספר פעמים לאורך ההליך המשפטי, הן בפני השוטרים, הן בבית החולים והן בבית המשפט. גם כשהודה המשיב שם בעבירות שביצע בפני בית המשפט, הודה בתחילה בשמו של אחר. זאת ועוד, כנגד המשיב שם היה תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה, והוא ביצע עבירות אלימות כלפי שוטרים במהלך האירועים בגינם עמד לדין.

המקרה דנן שונה בתכלית, שכן המדובר במי שביצע את העבירות ברף הנמוך שלהן, והודה כבר בחקירתו בעבירת הזיוף וההתחזות לאחר.

אשר על כן ולאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרא, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל למשך חודשיים ימים שימנו מיום מעצרו - 11.5.2010.

מאסר מותנה של חודשיים למשך שנתיים מיום שחרורו מהכלא, שלא יעבור על כל עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל התשי"ב 1952, או על עבירה לפי חוק העונשין בה הורשע.