מדינת ישראל נ' משעל

החלטה

בפני בקשת הנאשם לבטל את גזר הדין ולאפשר לו לחזור מהודייתו באשמה ומהסדר הטיעון החתום על ידו, בהתאם לסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ).

השתלשלות העניינים ארעה כדלקמן:

ביום 19/7/11 בשעה 13:58 נתפס המבקש ב"שער הפרחים" כשברכבו נוסעים, הלה נחשד כמי שמסיע בשכר בניגוד לתקנה 84 א' לתקנות התעבורה ובנהיגה ללא פוליסת ביטוח מתאימה להסעות נוסעים בשכר.

המבקש עוכב לחקירה ונחקרו אף הנוסעים. שוטר שנכח במקום שמע את המבקש כשהוא קורא בקול לרם לנוסעות בשפה הערבית: "אל תגידו כלום, תגידו שאתם שכנות שלי ומכירות אותי" (ראה עמ' 2 בגב כתב האישום). לטענת המאשימה יש בדבריו אלו של המבקש משום שיבוש הליכים והכשלת שוטר בתפקידו. דברי המבקש שנרשמו בגב כתב האישום הינם: "אלה שכנות שלי", כך נטען גם בבקשה לביטול גזר הדין.

המאשימה הציעה למבקש הסדר טיעון לפיו יודה בביצוע עבירת הסעת נוסעים בשכר וללא ביטוח ועונשו יהיה פסילת רישיון הנהיגה ל- 45 ימים ופסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים. לטענת המאשימה, על אף שהמבקש הסכים, שלחה אותו המאשימה לביתו שישקול את ההצעה וזאת בהנחיית רל"ת תעבורה ירושלים, עו"ד אודי רונן, אשר הגיש תגובתו בכתב, בו הביע התנגדות לביטול גזר הדין.

למחרת היום, ביום 20/7/11 בשעות הבוקר, הגיע המבקש למשרדו של ב"כ המאשימה, עו"ד אמיר כהן וביקש לחתום על הסדר הטיעון שהוצע לו. הסדר הטיעון הודפס ונחתם ע"י המאשימה, המבקש ומתורגמן. מיד לאחר מכן נשלח הסדר הטיעון וכתב האישום לביהמ"ש לתעבורה בבקשה לכבד ההסדר ולגזור דינו של המבקש בהתאם למוסכם עמו, בהעדר הצדדים.

במהלך אותו היום ה-20/7/11 כיבדתי את הסדר הטיעון, גזרתי דינו של המבקש והטלתי על הנאשם רק את העונשים שסוכמו עמו, דהיינו 45 ימי פסילה וחודשיים על תנאי למשך שנתייים.

לטענת ב"כ המבקש עוד באותו היום הגיע המבקש למשרדם וביקש מהם לטפל בביטול גזר הדין וכך עשו. (יפוי הכח שצורף לבקשה נחזה להיות חתום ביום 20/7/11, הבקשה הוגשה ביום 26/7/11).

הדין הנוהג בענין חזרה מהודאה שניתנה במסגרת הסדר טיעון

לאחר שנגזר דינו של הנאשם

סקירה נרחבת אודות מהותו של הסדר הטיעון, יתרונותיו וחסרונותיו, האינטרס הציבורי המחייב את בתי המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון ועוד, ראה ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פד"י נז(1) 577, שם ישב ביהמ"ש העליון בהרכב מורחב של 9 שופטים והסכים פה אחד עם דברי כב' השופטת ביניש כתוארה אז ועם גישת האיזון שהוצעה על ידה (שם בעמ' 604-611). על פי גישה זו יתן בית המשפט משקל רב להסדר הטיעון והעונש המוצע בו, אלא אם נוכח כי הינו קל באופן משמעותי, עד כדי פגיעה בעיקרון השוויון ובאינטרס הציבורי. בדרך זו יבואו לידי ביטוי שיקולים רבים כגון: כיבוד עצמאותה ושיקול דעתה של התביעה, חסכון בזמן, הרחבת אכיפת החוק במסגרת המשאבים הקיימים וכיבוד ציפייתו של הנאשם לעונש מסוים או עונש בטווח מוגדר, עת הסכים להודות ובתנאי שמדובר בהודאת אמת.

עמדה זו משתלבת עם עמדת המחוקק, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 153 א' לחסד"פ לפיה חזרה מהודאה תיעשה "אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

המחוקק לא פירש בסעיף 153 (א) לחסד"פ מה הם אותם "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה, אולם התפיסה הבסיסית שהחוק משמיע מצביעה לכאורה על כך שרק פגם או פסול שנפלו בהודאה מהווים עילה מיוחדת המצדיקה מתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודאתו. (ראה ע"פ 1958/98 הנ"ל).

הפסיקה שדנה בסוגיה זו קבעה מספר קווים מנחים, גם אם לא ממצים, למתן היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה:

בע"פ 945/85 פלוני נ' מ"י, פד"י מא(2) 572 נקבע כי מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון ולאחר מתן גזר הדין צריכה להיבחן בעין קפדנית ביותר, שאם לא כן יפתח הפתח לתופעה בלתי רצויה של "תמרון" הנאשם בהתאם לעונש שנגזר עליו לאחר שהודה. "אם העונש הינו קל, אזי ישלים עמו אך אם הוא נראה כבד בעיניו, יבקש לבטל הודאתו מהטעם, שהיא לא נמסרה 'מרצון טוב וחפשי/ ויתבע ברור משפטו לגופו של ענין" ..."אפשרות תמרון זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק", ׁשם בעמ' 579).

ראה גם רע"פ 1682/11 ואיל מזערה נ' מ"י שם צוטט ע"פ 945/85 הנ"ל בהסכמה.

בע"פ 5583/08 פלוני נ' מ"י (ניתן ביום 13/4/10) נקבע:

"ההשקפה המקובלת היא כי חזרה מהודיה תתאפשר בנסיבות חריגות ורק מקום בו משקלם של הנימוקים המיוחדים הנדרשים מכוחו של סעיף 153 לחסד"פ הוא משמעותי. נימוקים כאלה עשויים להתקיים מקום בו מתעורר חשש ממשי כי...נפל בה (בהודאה – מ.ק.) פסול הנובע מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודיה, או מכך שהיא הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה...קיומו של חשש ממשי לכך שהודיה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם נבחן על פי מכלול הנסיבות האופפות את מסירתה..."

בחינת הנסיבות הנלוות להודיה תיבחן גם השאלה האם הודיית הנאשם נעשתה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו (ראה ע"פ 5622/03 פלוני נ' מ"י, פד"י נ"ח(4) 145, 152; ע"פ (עליון) 3991/04 מאהרן רגבי נ' מ"י.