מדינת ישראל נ' משלב

החלטה

בפניי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים הפליליים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144 (א) ריישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

עפ"י הנטען בכתב האישום, ביום 9/3/09 במתחם מגורי המשיב בכפר אבו סנאן, נמצא המשיב מחזיק נשק (מכוח הדין) – שני אצבעות חבלה/נפיץ מגלול פתילי ביטחון – אחד באורך 115 ס"מ והאחר באורך כ- 62 ס"מ, מגלול פתיל רועם/נפיץ באורך 35.7 מטר, כל זאת ללא היתר כדין.

הסניגור המלומד, בפתח הדיון, אישר כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לצורך הדיון וההכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

יחד עם זאת, הסניגור טען ארוכות כי אין נמצא בראיות כי מדובר במטען חבלה. אומנם החפצים שנזכרו בכתב האישום מכילים חומר נפץ, אבל עדיין לא היה בהם, כמות שהם, כדי להתפוצץ ולגרום לפציעה או למוות של אדם.

לצורך עניין זה עיינתי בחוות הדעת הקיימות בתיק, שלושה במספר, והינני בדעה כי אכן מדובר בנשק כהגדרתו בחוק העונשין.

אל לי במסגרת זו להחליט כי אכן מדובר במטעני חבלה שיכלו להתפוצץ, ללא פעולה נוספת, ולגרום לפציעה או למוות של אדם.

ב"כ המדינה ציינה כי מדובר בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, כאשר בצידה מסוכנות רבה. במיוחד הדברים אמורים, אליבא עמדת ב"כ המבקשת, לאור כך כי המשיב הינו תושב אבו סנאן, חתנו של ראש המועצה, אשר כהונתו שנויה במחלוקת, כאשר בעת האחרונה כולנו היינו עדים למספר אירועים פליליים, לרבות זריקת רימוני רסס, הלם, זריקת מטעני חבלה, גם ירי מנשק חם, כאשר לשמחתנו, עד כה, אותם אירועים לא הביאו לתוצאות הרות אסון, כגון קטילת חיי אדם או פציעת בני אדם.

ב"כ המבקשת הפנתה לב.ש. 4739/03, ביהמ"ש המחוזי בירושלים, אשר בו החליט ביהמ"ש להורות על מעצר עד תום ההליכים אנשים אשר הואשמו בהחזקת מטעני חבלה.

מנגד טען הסניגור כי אין מדובר בעבירה שבצידה קיימת חובה לתמיד להורות על מעצר עד תום ההליכים. הוא הפנה בנדון להחלטתו המפורסמת של כב' השופט בך, משנות ה- 80', אשר בה דירג את עבירות החזקת הנשק לפי מדרג חומרה לפיו כאשר מדובר בהחזקת נשק לשם פעילות עבריינית או על מנת לשמש לעת מצוא לשם פעילות עבריינית, אזי יש חובה להורות על מעצר עד תום ההליכים.

לא כך הדברים, אליבא טיעוני הסניגור, כאשר מדובר בהחזקת נשק על ידי אדם שאין לו עבר פלילי או כאשר הנשק מיועד להגנה עצמית או שהחזקת הנשק היא מטעמים טכניים בלבד.

הסניגור ציין כי מדובר באדם ללא רבב עד כה, שירת בכוחות הביטחון, אף היה במשמר הכנסת וכיום הוא עובד במפעל לפרנסתו ולפרנסת בני משפחתו.

הסניגור הציג סידרה של החלטות, לרבות של ביהמ"ש העליון, אשר בהם הורה ביהמ"ש על שחרור בערבות או לחלופת מעצר חרף קיום ראיות לכאורה. הוא הפנה לבש"פ 2269/00, של ביהמ"ש העליון, אשר בו הנאשם שוחרר לחלופת מעצר, אף כי הואשם בסחר בסם מסוכן וכן עבירה של סחר בנשק.

כן הפנה הסניגור לבש"פ 1947/09 אשר גם בו ביהמ"ש אישר שחרור ממעצר של ביהמ"ש המחוזי, אף כי יוחסה לנאשם שם עבירות של נשיאת נשק ותחמושת, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת רכוש החשוד כגנוב, לרבות עבירה נוספת של הכנת עבירה וחומרים מסוכנים.

הסניגור הציע איפוא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, תוך כדי הרחקתו מכפר אבו סנאן לכפר ג'ת ובפיקוח של אדם באופן צמוד ונטען כי אותו אדם מוצע הינו פנסיונר של שב"ס.

אכן הינני ער למצב המיוחס השורר בכפר אבו סנאן, כאשר על רקע בחירות מוניציפאליות שהיו שם לפני מס' חודשים, כמו גם על רקע פס"ד שניתן על ידי ביהמ"ש לעניינים מינהליים, לרבות עתירה לבג"צ בעניין פס"ד שניתן על ידי ביהמ"ש לעניינים מינהליים, אירעו, לצערנו, מספר אירועים פליליים וביניהם שימוש בנשק חם, לרבות זריקת רימונים וגם הנחת מטענים.

כן הינני ער לכך כי עבירת נשק אינה עבירה של מה בכך. אכן לעיתים יש בה כדי לגרום או לחייב מעצר עד תום ההליכים.

בעניינו, המשיב העומד בפניי הינו אדם ללא כל עבר פלילי, יליד שנת 1979, נשוי + ילד והוא עובד לפרנסתו.

כן עפ"י טיעוני הסניגור המשיב אף שירת במשמר הכנסת, דבר שיש בו כדי להעיד כי סיווגו הביטחוני ודרך התנהלותו הינה על הצד הטוב ביותר.