מדינת ישראל נ' משיח

החלטה

1. לפני בקשת הנאשם למחיקת כתב האישום על הסף. בבקשתו נסמך הנאשם בין היתר על החלטה אשר ניתנה בבית דין זה ע"י כב' השופטת א. גילצר – כץ (הע"ז 2171/09) לפיה דין קנס מינהלי בעניינים אלה כדין ברירת קנס לצורך התיישנות - דהיינו תקופת ההתיישנות עומדת על שנה.

2. המאשימה התנגדה לבקשה וטענה לעניין תקופת ההתיישנות הבסיסית כי בית הדין הארצי בעניין פ"א 7612-05-13 ביטל את ההחלטה בתיק הע"ז 2171 ונתן תוקף להצעתו אשר הופנתה לצדדים.

כמו כן נטען כי בין אירוע אחד למשנהו בתיק לא חלפו למעלה מ- 5 שנים . בנוסף, חל האמור בסעיף 9 לחסד"פ לפיו פעולת חקירה מהותית עוצרת את מרוץ ההתיישנות (ראו בעניין זה ע"פ 24/09 מ"י- משרד התמ"ת נ' איתם ארמי).

3. עיון בפסק דינו של בית הדין הארצי אשר אוזכר לעיל (עפ"א 7612-05-13) מעלה כי אכן הקביעות בהחלטה בתיק הע"ז 2171/09 בוטלו וניתנה החלטה פוזיטיבית הקובעת כי תקופת ההתיישנות לגבי עבירה מנהלית מסוג עוון נשוא כתב האישום הינה חמש שנים.

בית הדין הארצי קבע בעניין זה כי:

"בית הדין מציע לב"כ הצדדים כי פסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל על כל קביעותיו לגבי נושא ההתיישנות.

באשר למשיבה 1 – קביעות בית הדין תבוטלנה נוכח טעות ביישום הוראות החוק הנוגעות להתיישנות העבירה המנהלית. מובהר בזאת, כי תקופת ההתיישנות לגבי העבירה מסוג עוון מושא כתב האישום בערעור שבפנינו, היא חמש שנים כקבוע בסעיף 24 לחוק העונשין המסווג את סוג העבירה, ובסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי שקובע שתקופת ההתיישנות לגבי עבירה מסוג עוון, היא חמש שנים. והכל בשים לב להוראת סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות".

4. בעניינינו הנאשם הואשם בהעסקת עובדים זרים שלא כדין, עבירה על פי סעיפים 2(א)(1)-(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991. על פי סעיף 24 לחוק העונשין עסקינן בעבירה מסוג עוון על כן , תקופת התיישנות הינה חמש שנים.

בנוסף, בין פעולה לפעולה בתיק זה לא חלפה תקופה של למעלה מחמש שנים (ראו סעיף 2 למכתבו של עו"ד הלר מיום 6.1.14 וכן סעיף 2 לתגובת המאשימה).

5. על יסוד האמור לעיל , הבקשה למחיקת כתב האישום נדחית.

6. הצדדים יתייצבו לדיון במועד הקבוע.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ד, (18 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: