מדינת ישראל נ' משה

גזר דין

א.פתח דבר

1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ושימוש ברכב ללא רשות ונטישתו במקום אחר – עבירות לפי סעיפים 332(2) ו- 413 ג' סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן נהיגה בשכרות וללא רישיון נהיגה – עבירות לפי סעיפים 62(3) ביחד עם סעיף 39 א' וסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") וכן, אי-ציות לאור אדום ברמזור (ריבוי עבירות) – עבירות לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, ונהיגה ללא תעודת ביטוח – עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש[ התש"ל-1970 (להלן: "פקודת ביטוח רכב מנועי").

2.הנאשם הודה כי בתאריך 08.10.2010 עובר לשעה 01:00 נטל ללא רשותו של אלעד שרעבי את קטנועו מדגם keeway בעל לוחית זיהוי מספר 9657660 (להלן: "הקטנוע"), ונהג בו בהיותו שיכור, ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, ואף הסיע קטין ביחד עמו לתל-אביב.

בהיות הנאשם בבת-ים הוא פנה לשוטר ניסן כהן שעמד בצומת הרחובות ניסנבאום והעמל בבת-ים ושאל אותו כיצד מגיעים לים, ובסמוך לאחר מכן החל בנהיגה פראית וחסרת רסן, כשהוא מבצע עבירות תנועה רבות ומסכן את חייו של הקטין שהיה עמו על הקטנוע וחייו שלו, וכן מסכן את חיי העוברים בדרך וחיי השוטרים שדלקו אחריו.

3.במהלך נהיגתו הפראית נהג הנאשם על כביש 20 לכיוון דרום, חצה צמתים כשהאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, וגרם לכלי רכב שנסעו בנתיב לבלום ו/או לסטות כדי לא לפגוע בקטנוע בו נהג. הנאשם כמעט פגע בשוטרים שביקשו לחסום את נתיב נסיעתו וגרם לפחות לאחד מהם לקפוץ לצידי הדרך.

בנוסף, פרץ הנאשם מחסומי דוקרנים שהונחו על כביש 4, ורק לאחר שהקטנוע החליק הוא נעצר ע"י שוטרים.

4.הנאשם איפוא, הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכך שנטל קטנוע ללא רשות מבעליו, ובסופו של דבר נטש אותו במקום אחר. לפני כן, סיכן חייהם של הנוסעים בדרך וחיי שוטרים שביקשו לעצור אותו, וכן סיכן את חייו וחיי הקטין שרכב על אופנועו.

ב.עברו הפלילי של הנאשם

5.לנאשם הרשעה מבית משפט לנוער תל-אביב בגין עבירות שביצע בין השנים 2006 – 2007 שעניינן החזקת סכין, דרישה באיומים של רכוש, שימוש בסמים לצריכה עצמית, החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית, איומים, תקיפה, שבל"ר, נטישת הרכב במקום אחר וחבלה במזיד רכב, וכן נהיגה ללא רישיון רכב ופוליסת ביטוח בני-תוקף.

בגין הרשעתו דלעיל הוטל על הנאשם עונש מאסר בן 8 חודשים וכן מאסר על-תנאי, קנס ורישיונו נפסל מנהיגה למשך 6 חודשים.

ג.הסדר הטיעון

6.ב"כ המאשימה הגיעה להסדר טיעון עם הנאשם ובא-כוחו, ולפיו, הוסכם בתחילה כי ב"כ התביעה תהא רשאית לעתור להרשעת הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו, ואילו הנאשם יהא רשאי לטעון כי עובדות כתב האישום המתוקן (בשנית) אינן מגבשות עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אלא עבירה של אי-ציות להוראות שוטר על פי פקודת התעבורה.

על מנת לאפשר לביהמ"ש להגיע להכרעה בעניין זה, הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם מתאריך 08.10.2010 שעה 10:15 (במ/2).

7.בדיון מאוחר יותר (ישיבת ביהמ"ש מתאריך 22.05.2011) הודיעו באי-כוח הצדדים לביהמ"ש כי הגיעו להסכמה, לפיה הנאשם אכן יודה ויורשע בביצוע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. במסגרת ההסכמה סוכם כי באי-כוח הצדדים יעתרו לביהמ"ש להטיל על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 5 שנות פסילה הכוללת גם הפעלת פסילה על-תנאי, קנס ומאסר על-תנאי.

ד.תסקיר שירות המבחן

8.מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם ביצע את העבירות בהיותו בן 18 ו-3 ימים, וכי הנאשם גדל בתנאי מצוקה קשה. הוא הוצא מחזקת הוריו בגיל 4, וגדל במסגרות חוץ-ביתיות ומשפחות אומנה עד להיותו כבן 14 שנים.

בנוסף לכך, הנאשם גדל ללא מסגרת תומכת, עם שובו לביתו הוא התקשה להתמודד עם מחלות אמו אשר סובלת כיום ממחלת הפוליו ומחלת הסרטן.

בתיק דנן, הנאשם שוחרר ממעצר, והיה במעצר בית בבית דודתו בפיקוח בני משפחתו. הוא השתלב בטיפול קבוצתי של שירות המבחן המיועד לעצורי בית, אך הסתבר כי הוא התקשה לשתף פעולה, לא הגיע לכל הפגישות, ומסקנת קצינת המבחן הייתה שהוא איננו פנוי נפשית להליך של טיפול משמעותי.

בהמשך הסתבר, כי הנאשם לא התייצב בפני שירות המבחן מאחר ואמו הייתה חולה, ומפקח אלטרנטיבי לא יכול היה ללוותו למפגשים.