מדינת ישראל נ' משה

פסק דין

בפני שני ערעורים שהדיון בהם אוחד.

בעפ"ת 7967-09-11, ערער משה עידן (להלן: "עידן"), על הרשעתו לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות.

בעפ"ת 7943-09-11, ערערה המדינה על קולת העונש שנגזר על עידן באותו תיק.

בית המשפט קמא (סגן הנשיא, כב' השופט י' ריבלין), פסל את רישיונו של עידן למשך 4 שנים, הטיל עליו קנס בסך 2,000 ₪, פסילה על תנאי ו-45 יום מאסר על תנאי.

בערעורו טען עידן, כי בית המשפט קמא טעה כאשר הרשיע אותו על סמך עדות יחידה של שוטר, אשר טען, כי הבחין בעידן נוהג.

לטענתו של עידן, בית המשפט התעלם מגרסתו ומגרסת שני עדי ההגנה ששהו ברכבו ואשר טענו, כי הוא לא נהג ברכב.

מנגד, טענה המדינה בערעורה, כי היה מקום להטיל על עידן עונש של מאסר בפועל, במיוחד על רקע העובדה, כי אין זו מעידתו הראשונה של עידן, שכן עומדת לחובתו הרשעה קודמת בנהיגה בשכרות מתאריך 30.6.08. המדינה טענה, כי במקרים אחרים הדומים למקרה דנן, הוטל גם עונש מאסר על נהיגה בשכרות בפעם שנייה תוך תקופה קצרה.

אקדים ואומר, כי אני דוחה את שני הערעורים.

בבית המשפט קמא לא הייתה מחלוקת, כי עידן היה שיכור וכי הוא נעצר על ידי השוטר, כאשר רכבו במצב עמידה ולידו יושבים שני קרובי משפחה שלו.

עידן ושני בני דודיו, טענו, כי עידן אכן היה שיכור ואולם הוא לא נהג ברכב, אלא להמתין יחד עימם להתפקחותו.

בית המשפט קמא העדיף את עדותו של השוטר, אשר עמד בהמתנה לנהגים שיכורים והעיד, כי הבחין ממרחק קצר ברכבו של עידן מתקרב למקום ועוצר.

בית המשפט קמא ציין, אם כי בלשון עדינה, כי עדותם של עדי ההגנה תמוהה בעיניו ואף הסביר את המוזרות שבעדותם. כך, לדוגמא, ציין עד ההגנה מס' 2, כי הוא הגיע במונית מהעיר, הוא פגש בעידן בשעה 03:48 וכי כאשר נשאל מדוע לא לקח מונית ישר לביתו במקום להגיע לתלפיות ומשם לנסוע לביתו, תשובתו הייתה, כי ביקש להמשיך בבילוי.

אם אכן, רצה עד זה להמשיך בבילוי, לא ברור גם לי, מדוע המתין להתפקחותו של עידן ברכב, כאשר מדובר בשעה 03:48.

בא כוחו של עידן היה ער לעובדה, כי בית המשפט שלערעור אינו מתערב, בדרך כלל, בשיקולי מהימנות ולפיכך, טען, כי קיימת אפשרות שהשוטר טעה ואולם, בנסיבות העניין, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא ואינני רואה מקום לחרוג מהכלל לפיו לא יטה בית משפט זה להתערב בשיקולי מהימנות.

אשר לעניין העונש - העונש שהוטל על עידן אינו קל וכידוע, בית המשפט שלערעור, יתערב בשיקולי הענישה רק כאשר מדובר בעונש חריג ולא מצאתי, כי במקרה דנן מדובר בעונש חריג, המצדיק הטלת מאסר בפועל על עידן.

בית המשפט קמא נימק בגזר דינו, מדוע לא מצא לנכון להטיל מאסר בפועל ונימוקיו מקובלים עלי.

אשר על כן, אני דוחה את שני הערעורים.

פסק הדין יישלח לצדדים בפקס ובדואר.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.