מדינת ישראל נ' משה בן משה

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 25.2.11 בשעה 10:50 ברחוב השיש בחיפה, נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עבירה לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי לא עשה שימוש בטלפון הנייד.

מטעם המאשימה העידו שני השוטרים שנכחו באירוע – השוטר עבד אל לטיף מנצור והשוטר מליכוב מלך.

השוטר מנצור ערך את הדו"ח (ת/1), בו ציין כי בהיותו בסיור ממונע, תוך כדי נסיעה ברחוב השיש מכיוון צפון לכיוון דרום, הבחין ברכבו של הנאשם מגיע מכיוון דרום לכיוון צפון בכיכר ליד מבנה "סלקום", הבחין בנאשם כשהוא מחזיק טלפון נייד ביד ימין בצבע שחור. עוד ציין כי שותפו לניידת השוטר מליכוב, לא הבחין בביצוע העבירה. השוטר מנצור מציין כי נסע אחרי רכבו של הנאשם, עצר אותו בצד הדרך והבהיר לו את מהות העבירה. בתגובה הנאשם טען, כי לא דיבר בטלפון הנייד.

השוטר מליכוב ערך אף הוא דו"ח זכ"ד (ת/2), בו ציין כי היה בסיור יחד עם השוטר מנצור, כאשר השוטר מנצור הוא זה שנהג בניידת. לדבריו, השוטר מנצור הפנה את תשומת ליבו לכך שנהג בניסאן כחולה עושה שימוש בטלפון נייד בזמן נסיעה. השניים היו בכיכר ברחוב השיש, בסמוך למבנה סלקום, ביצעו פנייה אל עבר הרכב ועצרו את הרכב.

השוטר מליכוב מציין כי לכשנעצר הנאשם החל לצעוק ולהשתולל ואמר להם בצעקות: "תלכו להתעסק עם הכבדים, אז אתם באים לקטנים... אל תדאג, ממ"ר חוף הוא בן דוד של אבא שלי... אני אבזבז את המשכורת שלי בשבילכם על זה. אני אלך למח"ש אתם תראו". מליכוב מציין כי ראה ברכב שני מכשירים סלולאריים. כמו כן הוא ציין את פרטי הרכב – ניסאן מיקרה בצבע כחול וציין כי הנאשם אמר לו: "זה לא היה כאן לפחות, תגיד את האמת" ורצה להציג את המכשירים הסלולאריים בפני השוטרים על מנת להראות כי לא דיבר בטלפון הנייד. מליכוב מסכם את הדו"ח ומציין כי הוא לא הבחין בביצוע העבירה עצמה.

בביהמ"ש חזרו השוטרים מנצור ומליכוב על גרסתם. השוטר מנצור דחה את טענותיו של הנאשם כאילו אם לא היה צועק עליהם, הדו"ח היה מבוטל והבהיר לשאלת הנאשם: "זה לא נכון, בן אדם שעושה עבירה צריך לקבל את הדו"ח" (עמ' 1 שורה 18 לפרוטוקול). באשר לטענת הנאשם כי ניסה להציג לשוטרים את המכשירים על מנת להראות כי לא עשה שימוש בטלפון הבהיר השוטר מנצור כי אין לשוטרים סמכות לבדוק מכשירים. בנוסף, ציין כי היו לנאשם יותר ממכשיר אחד ולכן אי אפשר לדעת באיזה מכשיר עשה שימוש. כמו כן, הזכיר לנאשם כי במהלך הדו"ח טען בפניו שלא דיבר בטלפון ואז שאל אותו איזה צבע טלפון יש לו ואמר לו שיש לו טלפון שחור וכאשר ניגש לרכב אכן ראה שיש לנאשם שני טלפונים ניידים שחורים ועוד אחד קבוע ברכב. השוטר הבהיר לנאשם: "החזקת את הטלפון ודיברת איתו" (עמ' 2 שורה 5 לפרוטוקול).

באשר לטענת הנאשם כי שותפו של מנצור, השוטר מליכוב, לא ראה אותו מדבר בטלפון הנייד, השיב לו השוטר מנצור כי אכן שותפו לא ראה את ביצוע העבירה וכך גם ציין זאת בדו"ח.

השוטר מליכוב חזר אף הוא על תיאור הדברים כפי שתועד על ידו בדו"ח ת/2 והדגיש את העובדה שכאשר הנאשם הבין שהוא הולך לקבל דו"ח הוא החל לצעוק ולהשתולל ואף "איים" על השוטרים בטענה שאביו הוא בן דודו של הממ"ר ושהוא יתלונן עליהם במח"ש ובהמשך הדברים אמר להם: "לפחות תרשום את המקום הנכון, המקום לא נכון" (עמ' 2 שורה 24 לפרוטוקול).

השוטר מליכוב חזר וציין בהגינותו, כי הוא אומנם לא הבחין בעבירה אבל רשם דו"ח מפורט, הואיל ונכח באירוע והיה עד להתנהגות ולאמירות שאמר הנאשם במהלך כל הטיפול בדו"ח.

הנאשם חזר על גרסתו וטען כי מדובר בבזבוז זמן שיפוטי, השוטרים יכלו לבדוק את הטלפון הנייד שלו והיו רואים שלא הייתה שיחה נכנסת או יוצאת. לדבריו, השוטרים טעו בסוג הרכב והוא תיקן אותם. הוא הכחיש שהרים את הקול והשתולל בעת רישום הדו"ח. לדבריו הוא אדם רגוע ומאופק. הנאשם חזר והדגיש את העובדה שלא דיבר בטלפון הנייד.

לאחר שבחנתי את עדויות השוטרים מזה ואת עדות הנאשם מזה, נחה מדעתי כי המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר.

השוטרים ערכו דוחות מפורטים, תוך שהם מתייחסים לכל פרטי האירוע. השוטר מנצור, אשר הבחין בביצוע העבירה, ציין בדו"ח שערך, כמו גם בעדות בפניי, כי הבחין בביצוע העבירה ובכך שהנאשם מחזיק מכשיר טלפון נייד ביד ימין, בצבע שחור, בעת שהגיע בנסיעה מכיוון דרום לכיוון צפון. השוטר הבחין בביצוע העבירה, ביצע פניית פרסה, דלק אחריו ועצר אותו בצד הדרך. השוטר מנצור מדגיש בדו"ח שערך, כי שותפו לא הבחין בביצוע העבירה ואכן השוטר מליכוב, אשר ערך דו"ח מפורט, ציין הן בדו"ח הזכ"ד המפורט והן בעדות בפניי כי לא הבחין בביצוע העבירה. אין בעובדה זו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לאמור בכתב האישום שכן די בעדות השוטר מנצור, אשר הבחין בביצוע העבירה, כדי לבסס את האמור בכתב האישום.

דווקא העובדה שהשוטרים מילאו דוחות מפורטים ושניהם מציינים כי אחד מהם, השוטר מליכוב, לא ראה את ביצוע העבירה, מוסיפה ומחזקת את אמינותם. השוטר מליכוב לא הסתיר זאת. כך גם השוטר מנצור, שניהם הדגישו זאת בדוחות שערכו ובעדותם בביהמ"ש, נתון זה נזקף, כאמור, לזכות מהימנותם ולא להיפך מכך.

יתרה מזאת, השוטר מנצור ציין כי הבחין בנאשם מחזיק בטלפון נייד בצבע שחור ואכן לכשנעצר הנאשם והדבר נבדק, הבחינו השוטרים בטלפון נייד בצבע שחור, דבר המחזק את עדותו של מנצור חיזוק משמעותי.

באשר לטענת הנאשם כי השוטרים לא בדקו את המכשירים בכדי ללמוד על העדר שיחות יוצאות או נכנסות, מסכים אני עם טענתו של מנצור כי השוטרים לא מוסמכים ולא צריכים לבדוק את מכשירי הטלפון הנייד. הטעם לכך הוא פשוט. השוטרים לא אמורים לחטט במכשיר טלפון שלא להם, אשר מכיל פרטים אישיים של הנבדק. בנוסף, קיימת טכנולוגיה מפותחת מאוד בתחום זה ובמכשירים שונים יש צורך במיומנות על מנת להפעיל כל מכשיר. זאת ועוד, קיימות אפליקציות שונות המאפשרות ביצוע שיחות טלפון, גם ללא שימוש במפעיל הסלולארי ולשיחות אלה לא יהיה תיעוד במרשם השיחות הנכנסות או היוצאות.

עוד אציין בעניין השימוש בטלפון בעת נהיגה כי המחוקק נקט בתקנה 28 (ב) במונח "שימוש" ולא בכדי, ייתכנו שימושים שינויים שניתן לעשות בטלפון נייד ולאו דווקא קבלת או הוצאת שיחה מהמכשיר הנייד ואף שימוש כזה ייחשב בגדר עבירה לצורך התקנה האמורה.

עדותו של הנאשם הותירה על ביהמ"ש רושם עגום. התרשמתי כי אכן מדובר בנאשם אשר התלהם בפני השוטרים, בניגוד למה שאמר בביהמ"ש. הדברים שמסר לשוטרים בשטח קיבלו ביטוי וגם אימות של ממש בעדותו בפני ביהמ"ש. הנאשם אמר: "אמרתי שהרמתי את הקול, אמרתי בדיון הקודם שאפשר להאשים אותי בביזיון שוטרים, על עבירת תנועה אי אפשר להאשים אותי". כמו כן אישר כי אכן אמר להם שיתלונן עליהם במח"ש ואמר כי הוא: "מכיר את כל ממ"ר צפון והוא יכול לפנות אליהם" (עמ' 4 שורות 8-16 לפרוטוקול) ניכר היה שהנאשם זועם על השוטרים על כך שרשמו לו דו"ח ובכדי להניא אותם מלעשות כן, טען את שטען לפניהם.

אשר על כן, מהטעמים שקבעתי לעיל, אני מוצא לאמץ את עדויות עדי התביעה ועל היסוד האמון שרכשתי להן, אני קובע שהנאשם נהג ברכב במועד הנקוב בכתב האישום ובעת שהרכב היה בתנועה, עשה שימוש בטלפון הנייד שלא באמצעות הדיבורית הקבועה ברכב ומרשיע אותו בעבירה לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.