מדינת ישראל נ' משארקה(עציר) ואח'

החלטה

בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

המשיבים תושבי הרשות הפלסטינית, נעדרי עבר פלילי, למעט המשיב 2 שלחובתו הרשעה בעבירות דומות.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס לכל אחד מהם ביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתחזות כאדם אחר, וזאת באופן שבתאריך 24/08/11 נמצאו כולם יחדיו באותה דירה בבאר שבע {כשאין בידיהם אישורי כניסה או שהייה} והציגו תעודות זהות הנושאות את תמונותיהם ואת פרטיהם של אזרחים ותושבים של מדינת ישראל {תושבי ירושלים}.

ב"כ המשיבים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה וביחס לעילת המעצר {חשש להימלטות מן הדין} סברו כי ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר- בשטחים בשילוב ערב לכל אחד מהם שיוודא התייצבותם לדיונים.

הצדדים חלוקים באשר לקיומה של חלופה שתגשים את תכלית עילת המעצר.

לטענת ב"כ המשיבים, ניתן להסתפק בתנאי שחרור וערובה אשר יבטיחו את התייצבות המשיבים. בתמיכה לטענותיהם צירפו אסופת פסיקה, בהם שוחררו משיבים מהשטחים בתנאי שחרור וערובה, חלקם לתחומי מדינת ישראל וחלקם לשטחים. ביחס למסוכנות נטען כי העבירות הנלוות הינן אינהרנטיות לכניסה.

לטענת ב"כ המבקשת, אין בנסיבות העניין בכדי להבטיח התייצבותם של המשיבים מה גם שהחשש מהימלטות מן הדין מתעצם על רקע העבירות הנלוות של התחזות והכשלת שוטר, המיוחסת לכל אחד מהמשיבים.

דיון

כשעסקינן במשיבים תושבי השטחים קיים קושי בשחרורם לחלופה והעניין נעוץ במיוחד לאור החשש להימלטות מן הדין והקושי באיתורם כמו גם הקושי באיון המסוכנות הנשקפת מהם, בהעדר יכולת פיקוח, במקרים המתאימים. אולם, נזכור עם זאת, כי עסקינן בהליך מעצר, ומצוות המחוקק בסעיף 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, היא כי לא ייעצר אדם עד תום ההליכים, אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה".

בענייננו, עילת המעצר העיקרית הינה מסוכנות לביטחונו של הציבור לצד עילה נוספת של חשש להימלטות מן הדין על רקע היותם תושבי השטחים, והקושי המובנה בהבטחת התייצבותם ויכולת זימונם והבאתם לדין.

המשיבים הצטיידו בתעודות זהות הנושאות פרטיהם של תושבי ואזרחי מדינת ישראל, ולשם כך תכננו את כניסתם והסוואתם תחת זהות אחרת, הצטיידו כל אחד מהם בתעודת הזהות הללו ואף ביצעו שימוש בהן. בעצם המדובר במשיבים שנכנסו לישראל שלא כדין, בזהות שאינה ידועה, זהות מטעה, במכוון ובמטרה להכשיל הליך שיפוטי כנגדם. המדובר בתופעה נפוצה של שימוש בזהות של אחר, על ידי תושבי השטחים, שסביבה תעשיה ומספר רב של גורמים התורמים להגברת התופעה של כניסה ושהיה של שוהים בלתי חוקים. האחרים שזהותם מצוינת בתעודת הזהות, חשופים בכל עת, שלא בידיעתם, להשלכות כל פעולה מצד המשיבים ובעצם לא ניתן לעקוב ולפקח אחר פעולות המשיבים, תהא אשר תהא מטרתם. עסקינן בפוטנציאל לסיכול הליכים, שיבוש הליכים וגרימת עיוות דין, ואין במטרת כניסתם לצרכי עבודה בכדי להפחית מהמסוכנות הנשקפת מהם, על אף העדר עבר פלילי {למעט משיב 2}, על רקע התכנון, ההצטיידות והביצוע של העבירות הנלוות שהינן העיקר בתיק.

בית המשפט רואה את ההחזקה והשימוש בתעודות הזהות המזויפות כעבירה העיקרית שבגינה יש לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים שכן מדובר בעבירה שפוגעת במדינת ישראל ובריבונותה.

החלופות המוצעות, שחרור לשטחים בשילוב ערב צד ג' אין בהן בנסיבות העניין בכדי להבטיח את תכליות המעצר ולהפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים נוכח המסוכנות המובנית מעצם העלמת הזהות ושימוש בתעודת זהות מזויפת.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל הנני מורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם במסגרת ת.פ 40731-08-11.

זכות ערר כחוק

ניתנה והודעה היום ל' אב תשע"א, 30/08/2011 במעמד הנוכחים.

ג'ורג אמוראי, שופט

הוקלד על ידי: אלינור בסטקר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: