מדינת ישראל נ' מרעי

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם ביום 20.6.12 בגין אי מתן זכות קדימה.

על גבי הדוח המקורי נרשם באופן ברור זימון לדיון ליום 20.6.12.

לא ברור מקור הרישום השונה על גבי ההעתק שצירף הנאשם. מכל מקום, אם האירוע התרחש בחודש מרץ והזימון היה לכאורה לינואר שקדם לו, היה על המבקש לבדוק מיידית עם השוטר או בכל דרך אחרת מתי עליו להתייצב לדיון בבית המשפט. חוסר המעש של המבקש משך שלושה חודשים (מיום ביצוע העבירה ועד ליום הדיון בבית המשפט) איננו יכול לעמוד לזכותו.

על אף סרובו הראשוני של המבקש לקבל את הדוח, בהתאם לחוק, זימון זה מהווה זימון כדין ועל כן משלא התייצב המבקש לדיון ביום 20.6.13, הוא נדון בהעדרו.

המבקש טען כי לא קיבל הודעה בדבר גזר הדין. הודעה כזו נשלחה ביום 29.6.12 לכתובתו הרשומה של המבקש בדואר רשום, אך דבר הדואר הוחזר מאחר שהמבקש "לא ידוע" בכתובתו הרשומה. באחריותו של המבקש לדאוג לקבלת דברי דואר רשום בכתובתו הרשומה ועל כן, בהתאם לחוק אף הודעת גזר הדין הומצאה כדין למבקש.

בנסיבות אלה, השיהוי הניכר בהגשת הבקשה איננו מוצדק.

עוד יצויין כי עפ"י האסמכתאות שצרפה התביעה, המבקש פנה למטה הארצי ביום 7.4.13 – זמן רב לאחר מתן פסק הדין, ונענה כי נדון בהעדרו זה מכבר.

טענות ההגנה אין בהן ממש. תיאור הכביש שבו קיים נתיב השתלבות, עולה בקנה אחד עם האמור בכתב האישום, ואין בדברים אלה של המבקש כדי להוות עילה לבטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

גזר הדין סביר והעונשים שהושתו על המבקש הולמים את העבירה בה הורשע.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי בבקשה עילה לבטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם, ולא שוכנעתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לעיוות דין.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: