מדינת ישראל נ' מרעי מוסטפא

החלטה

בענין בקשה בהולה לביטול גזר דין שניתן בהעדר

טעות, בלבול, היסח הדעת וכיוצא באלה טענות אינו מהוות עילה לביטול פסק דין.

העובדה שב"כ הנאשם הגיש בקשה לדחיית הדיון, אינה מקנה לו היתר ורשות להעדר מהדיון כפי שנומק בהכרעת הדין (ראה עפ"ת 14672-06-09, פיראס חביבי נ' מדינת ישראל, כב' השופטת ד' סלע ודבריה שם, בענין דומה ובתיק שכרות).

מעבר לכך, אין בבקשה בפני כל התייחסות לחומר הראיות ולסיכויי הגנה. נפסק לא אחת, כי כדי לשכנע את ביהמ"ש להניע שוב את גלגלי ההליך המשפטי יש להתייחס לסיכויי ההגנה. התייחסות כזו אין בנמצא, וכפירה כללית לא די בה (ראה רע"פ 1773/04, אלעוברה איסמעיל נ' מדינת ישראל.

לא זו אף זו, מתגובת הנאשם, כפי שצוטטה על ידי התובע, במסגרת הטיעונים לעונש, עולה כי קיימת ראשית הודייה, ועל כן לא קיים חשש לעיוות דין.

למעלה מן הדרוש אציין כי בניגוד לנטען על ידי הסנגור בדבר היות העונש לא מידתי, מדובר ברף הענישה המינימאלי הקבוע בחוק (ראה סעיף 39א' לפקודת התעבורה).

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"א, 30 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי ליאת תורג'מן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: