מדינת ישראל נ' מרינה פטריקובסקי

הכרעת דין

הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 15.05.2011, בשעה 12:00, שעה שנהגה ברחוב המייסדים בנהריה, השתמשה בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב- עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

2.הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום ושמעתי ראיות הצדדים.

3.התביעה הביאה כעדה מטעמה את השוטרת רס"מ קרני שילר, עורכת הדו"ח, הגישה באמצעותה את הדו"ח וכך נכתב בדו"ח ת/1:

"הנ"ל נהגה ברכב בכביש הנ"ל, אחזה בפלאפון נייד ביד ימין צמוד לאוזן ימין ולאחר מכן החליפה ואחזה ביד שמאל צמוד לאוזן שמאל ובידה השניה אחזה בהגה אני הייתי עם ניידת כחול לבן ביציאה מבית הספר עמל, הבחנתי בעבירה קשר עין רצוף עד עצירה. הוסבר לה מהות העבירה"

על פי כתב האישום, הגיבה הנאשמת ואמרה:

"ביקשתי לסגור את הטלפון שלא יטרידו אותי."

בחקירתה הנגדית השוטרת ציינה כי זו שרשמה את הדו"ח. יכול להיות שהיה ביחד עמה מתנדב.

לשאלה "אני ביקשתי מהשוטר שהיה אתך לבדוק את הטלפון הנייד" השיבה במידה והיה כך, הייתה מציינת בדו"ח "אני מציינת כל מילה".

4.מטעם הנאשמת העידה הנאשמת בעצמה.

בעדותה בבית המשפט ציינה :

"נסעתי לכיוון הבית שלי משכ' רגום לשכ' עמידר, דרך הכביש הראשי, המייסדים. עליתי לוולפסון. מתקן הגי פי אס התפרק בתוך כדי נסיעה. תפסתי את זה ביד. שמעתי הסירנה של ניידת. הסתכלתי במראה. ראיתי ניידת שני רכבים מאחורי במראה, כשהיא עוקפת שורת רכבים ואני כבר פניתי לוולפסון והם פנו אחריי ועצרו אותי. יצא שוטר ואמר שדיברתי בטלפון. הראיתי לו את הפלאפון ואמרתי לו שיראה. הוא לא הסכים. הלך לניידת עם הרישיון שלי, חזר לניידת וחזר אלי עם דו"ח.

הבאתי אישור התקנת דיבורית משנת 2008 וגם תדפיס שיחות. שנים אין לי דוחות כי אני שומרת על החוקים.

כמו כן, גם אם יש לי דיבורית, אני לא מרבה לדבר בפלאפון בנהיגה.

גם אמרתי לשוטרת שהעידה פה שהיא לא נכחה בשיחה שלי עם השוטר שיצא אלי. לא יצאתי מהאוטו דיברתי אתו מתוך הרכב. כמו כן, השוטר לא רשם מה שביקשתי."

בחקירתה הנגדית לשאלה "אמרת לשוטרת ביקש לסגור פלאפון שלא יטרידו אותך" השיבה "טלפון לא אמרתי. ביקשתי שלא יטרידו אותי הכוונה לשוטר..."

הנאשמת ציינה כי ברשותה טלפון פשוט שאין בו גי פי אס.

לשאלת בית המשפט "אחזת בהגה ביד אחת והיד השנייה אחזה את הגי פי אס שלא ייפול?" השיבה "שמתי אותו על הכיסא. תפסתי אותו ושמתי על הכיסא. יכול להיות שהוא ראה שאני תופסת עם היד."

5.לאחר שעיינתי בראיות התביעה ונתתי דעתי לעדויות שהובאו בפניי, מצאתי כי אין מקום להרשיע את הנאשמת בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום.