מדינת ישראל נ' מרזוק ואח'

החלטה

1.זוהי בקשת המבקשת להורות על הארכת מעצרם של החשודים למשך 5 ימים וזאת על מנת לאפשר לתביעה להגיש כתב אישום ובקשה למעצר החשודים עד תום ההליכים.

הבקשה מוגשת עפ"י הוראות הסעיף 17 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו 1996, (להלן: חוק המעצרים).

לבקשה צורפה הצהרת תובע ממ/1, וממנה עולה כי בכוונת התביעה להגיש כתב אישום ובקשה למעצר החשודים בעבירות המיוחסות להם על פי הבקשה.

נציג המבקשת טוען כי קיימת מסוכנות של החשודים המהווה עילת מעצר וראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם – לחשודים, בבקשה ועל כן מבקש הוא להיעתר לבקשה.

2.מנגד, מתנגד ב"כ החשודים לבקשה וטוען כי קיים כרסום בחומר הראיות וכי ניתן לאיין את המסוכנות בחלופת מעצר שהחשודים ישהו בה בפיקוח ובהשגחת בני משפחה, למנוע כל מגע עם המתלונן ובכך ניתן להשיג את המטרה של המעצר.

ב"כ החשודים טוען עוד, כי הכתוב בבקשה בדבר חשד סביר להימלטותם של החשודים מהליכי המשפט וחשד סביר להשפעה על עדים, הוא איננו נכון משום שמדובר באנשים שאין להם עבר ולא ניתן לייחס להם את הנטען בבקשה.

החשוד מס' 1 חולה לב, אחרי ניתוחי לב והמשך מעצרו עלול לסכן את בריאותו, ומשום כך מבקש הוא כי ביהמ"ש יורה על שחרורם של החשודים בתנאים שיקבעו ע"י ביהמ"ש, הן בהפקדה והן בחתימה לערבויות להבטחת התייצבותם בכל מועד דיון שיקבע ע"י ביהמ"ש.

3.סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים קובע בלשון זו:

"17

(ד)נעצר אדם וחקירתו הסתיימה, ישוחרר מהמעצר. אולם אם הצהיר

תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו, ושוכנע ביהמ"ש כי יש עילה

לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה לתקופה שלא תעלה על 5 ימים..."

מעיון בהוראות החוק נמצאנו למדים כי בקשת הארכת מעצר המוגשת על פי סעיף 17 (ד), מעידה היא כי החקירה הסתיימה וכי בהעדר הצהרת תובע, יש לשחרר את החשוד מהמעצר, אולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע ביהמ"ש, כי יש עילה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר עד ולא יותר מ- 5 ימים.

הדגש הוא על כי שוכנע ביהמ"ש כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים.

הדבר מחייב קיומם של שניים, כי שוכנע ביהמ"ש וכי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים. עילה למעצרו של החשוד עד תום ההליכים מחייבת את ביהמ"ש לבדוק שתיים: האחת, קיומן של ראיות לכאורה והשנייה, קיומה של עילת מעצר. וביהמ"ש צריך להשתכנע כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילה למעצר.

4.בבחינת חומר הראיות בתיק וכמי שעיין בתיק בהזדמנות קודמת, במהלך הארכת מעצר הימים, אני קובע כי במבחן הלכת שלמה זדה של כב' הנשיא דאז, שופט (בדימוס) אהרון ברק, כי קיימות ראיות לכאורה לעניין הבקשה למעצרם של החשודים עד תום ההליכים.

המדובר בעבירות של אלימות וככל שיש בסיס להאשמתם של החשודים במעשה חבלה על ידי שניים או יותר, חבלה במזיד ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים, הרי עבירות אלו מקימות עילת מעצר.

אין אני קובע חד משמעית לעניין הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ומי שישב בדין בבקשה למעצרם של החשודים עד תום ההליכים, מצווה וחייב לבדוק את התיק באופן מעמיק ובמעמד זה מצווה ביהמ"ש לבדוק קיומה של חלופת מעצר ראויה לאכסנתם של החשודים במידה ויחליט לשחרר אותם ועד תום ההליכים המשפטים.

5.התוצאה היא שאני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של החשודים ועד ליום 9.5.2010 שעה 12:00.