מדינת ישראל נ' מרדכייב

גזר דין

הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הנאשם שבפניי כבן 28 שנה, כיום גרוש מהמתלוננת אשר בזמן ביצוע העבירות היה נשוי לה, הורשע כאמור בהכרעת דין מנומקת בעבירות של אלימות פיזית ומילולית כלפי בת הזוג.

גם אם עבירת האלימות הגופנית אינה מהמדרג החמור מבחינת הנסיבות, דהיינו לא גרמה לחבלה למתלוננת, אזי נסיבות האירוע כפי שקבעתי שהוכחו במסגרת הכרעת הדין הינן נסיבות חמורות אשר אין לי ספק שיש בהן כדי השפלה וביזוי למתלוננת בצד פוטנציאל המסוכנות מעצם נקיטת האלימות הפיזית והמילולית במשולב.

גם אם לנאשם אין הרשעות קודמות וזוהי מעורבותו הראשונה בפלילים, אזי לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בעבירות שביהמ"ש מצווה ליתן ביטוי לחובתו להגן על נשים הנתונות לאלימות מצד בני זוגן, כך שהמסר הברור והצלול יהיה שמי שמעז להרים יד או לאיים על בת זוגו, יענש קשות לא רק על מנת ליתן ביטוי לחומרה ולהעניש, אלא על מנת להרתיעו ורבים אחרים כמותו.

גם כאשר הנאשם לא לקח אחריות וכאמור ניהל הוכחות, הייתי מוכנה להעביר את עניינו לשירות המבחן עובר לטיעונים לעונש, והתקבל תסקיר מפורט בעניינו המפרט את מורכבות מערכת היחסים בין בני הזוג במהלך הנישואים אשר היו מלווים גם פרידות קצרות, כמו גם חוויה של כשלון והתמודדות עד כדי כך שבסופו של יום החליטו בני הזוג על פירוק התא המשפחתי.

המתלוננת ציינה שהגם אם בעבר לא נקט הנאשם כלפיה באלימות של ממש, אזי מערכת היחסים היתה בעייתית ומלווה בגילויי התנהגות משפילה כלפיה. התנהגות זו למעשה היא תוצאה של מחלוקות שהתגלו בין בני הזוג במשך חיי הנישואים וכאמור מערכת היחסים הבעייתית הגיעה עד למצב שהתנהלותו של הנאשם כלפיה הוסלמה והדבר בא לידי ביטוי בעבירות נשוא כתב האישום.

גם אם הנאשם מסר בפני קצינת המבחן אחריות הצהרתית בלבד, גילה חוסר ענין לבחון את האשמות בהן הורשע, וגילה עמדות נוקשות וסגירות וחוסר נכונות לשתף פעולה עם שירות המבחן.

שירות המבחן התרשם שגם לאחר שבני הזוג נפרדו הנאשם התקשה להשלים עם הפרידה, הגם שאין טענה כלשהיא מצד המתלוננת לכך שנקט כלפיה באלימות או עבירה אחרת.

בנסיבות הנ"ל שירות המבחן כמובן שלא המליץ על המלצה טיפולית אלא על הטלת ענישה שתהווה גבול חיצוני וברור לנאשם לבל ישנו עבירות אלימות בעיקר.

ב"כ המאשימה מבקש מביהמ"ש למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין לאור הנסיבות של ביצוע העבירות והאינטרס הציבורי בדרך של השתת מאסר בפועל, ואילו ב"כ הנאשם מבקשת להתחשב בנסיבות המקלות דהיינו העדר הרשעות קודמות והעובדה שבני הזוג נפרדו בעיקר ולהשית עליו מאסר על תנאי בלבד.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים בדרך של איזון האינטרסים, אני סבורה שלא ניתן להסתפק בהשתת עונש של מאסר על תנאי, והגם שיש להשית עונש של מאסר בפועל, במכלול כל הנסיבות ובמיוחד העובדה שבני הזוג נפרדו מזה תקופה, העבירות בוצעו לפני מספר שנים, ניתן להסתפק בכך שהמאסר בפועל כפי שאקבע ירוצה בעבודות שירות בצד ענישה הצופה פני עתיד, בצד פיצוי למתלוננת.

לפיכך אני גוזרת עליו את העונשים כדלהלן:

1.אני דנה את הנאשם ל- 4 חודשים מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות בבית החולים הלל יפה בחדרה החל מיום 28.4.10 והכל על פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 7.4.10.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מסוג אלימות גופנית או מילולית שענשה שנתיים מאסר ומעלה עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

3.אני מורה לנאשם לפצות את המתלוננת בסך של 2,000 ₪.

הפיצוי ישולם באמצעות מזכירות ביהמ"ש תוך 90 יום לאחר שיסיים לרצות את המאסר בפועל בעבודות שירות .

המזכירות תמציא עותק הפרוטוקול לממונה על עבודות השירות וכן לקצין המבחן.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תש"ע, 14/04/2010 במעמד הנוכחים.