מדינת ישראל נ' מרדכי(עציר) ואח'

החלטה ( בעניינו של המשיב 2 )

רקע כללי בתמצית

1.כנגד המשיב 2 (להלן:"המשיב") ומשיב נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם באישום הראשון התפרצות לבית מגורים בצוותא וגניבה בצוותא.

באישום השני מיוחסות למשיב עבירות של התפרצות לבית מגורים בצוותא, ניסיון גניבה בצוותא והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

2.בד בבד הוגשה בקשה למעצרם של המשיב והאחר עד תום ההליכים.

3.בדיון שהתקיים ביום 05.07.10 ולאחר טיעון שנשמע וערבים שהוצגו שוחררו המשיב כמו גם האחר בתנאי מעצר בית מלא.

ערר שהוגש ע"י המבקשת לבית המשפט המחוזי מרכז (ב"ש 2890-07-10), נדחה בכפוף לכך שהוסף איזוק אלקטרוני.

4.ב"כ המשיב טען בדיון שהתקיים בפני ביום 05.07.10, כי חומר הראיות כנגד שולחו אינו עולה כדי ראיות לכאורה, לדבריו שולחו לא נראה בדיסק, מסר גרסה.

לדברי ב"כ המשיב, קיימת בעייתיות עם הודעותיו של מר יצחק גומלי, השוטר עמר אף הוא לא זיהה את המשיב, ומי שאחריו הוא רדף.

המשיב מסר גרסה כי האופנוע שלו נלקח מתחת לבית, שזו התנהלות רגילה עם חבריו, ואין לו מושג מה קרה.

5.ב"כ המבקשת בדעה כי התמונות מוכיחות כי המשיב שהה בכ"ס כאשר בחקירתו ציין כי לא היה זמן רב בכפר סבא (ר' מזכר רונן גולן).

לעניין הודעתו השלישית של מר גומלי, הרי שזה מציין בהודעתו כי סיפר לחברים על זיהוי המשיבים שבאו בקטנוע והיו במכולת שלו, ואמר שראה אותם מנסים לפרוץ לבית של רונן שלום.

עוד נטען כי האופנוע של המשיב זוהה במקום וקיימות כנגדו התמונות, הדיסק, עד הראיה גומלי שזיהה את השניים והאופנוע שלו שנמצא בזירה כאשר הוא הרחיק עצמו ממנו.

בנוסף לדברי ב"כ המבקשת הרי שהמשיבים שמרו על זכות השתיקה בחקירתם.

6.נוכח טיעונו של ב"כ המשיב בדיון שהתקיים בפני, נקבע בהסכמה כי ההחלטה באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד משיב זה תיבחן על ידי ותישלח לב"כ הצדדים מבלי צורך בהתייצבותם לשימועה.

ראיות לכאורה

7.כידוע, כאשר אנו בוחנים עצם קיומן של ראיות לכאורה, יש לראות "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (ר' בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 149-148). וכן "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" (שם, עמ' 149).(ר ' גם: בש"פ 2201/09 דהן נ מ"י –18.3.09).

על אחת כמה וכמה שאין בשלב זה לקבוע שאלות הנוגעות למשקלן של הראיות לכאורה או למהימנות העדים (ראו בש"פ 2361/09 מצארווה נ' מדינת ישראל ( , 5.5.2009); בש"פ 3742/008 עובייד נ' מדינת ישראל ( 20.5.2008)).

יתר על כן, יכול שעילת מעצרו של נאשם תתגבש על בסיס חומר חקירה המורכב מתשתית של ראיות נסיבתיות בלבד, מקום בו ראיות אלה הינן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה. (בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' משה קנילסקי ( 17.2.1999); בש"פ 1466/04 זדה נ' מדינת ישראל ( 26.2.2004); בש"פ 8006/09 בוכניק נ' מדינת ישראל (ל 25.10.2009)). סבורני שבמקרה זה, מתמלאים המבחנים האמורים, לאור היקפן ועוצמתן של הראיות שהוצגו לפניי.