מדינת ישראל נ' מרדאוי(עציר) ואח'

גזר - דין

פתח דבר:

הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון – עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק"); שוד – עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק; התחזות כעובד ציבור – עבירה לפי סעיף 283(2) לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק. נאשם 1 הורשע בנוסף בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, ובעבירה של העלבת עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 288 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן (ב.מ. 1) ביום 13.8.10 בסביבות השעה 03:30 צעד המתלונן בחניון בסמטת עכו 2 בתל אביב, כאשר הנאשמים ושותף נוסף שהיה עימם, עקבו אחריו על מנת לשדוד אותו. המתלונן הלך לעבר היציאה מהחניון, והנאשמים והשותף צעקו לעברו "בילוש בילוש", רצו לעברו ותפסו אותו. נאשם 1 תפס את תיקו של המתלונן, וניסה לקחתו הימנו אולם המתלונן סירב. לאחר דין ודברים ביניהם, בעט נאשם 1 בבטנו של המתלונן, וקרא לנאשם 2 ולשותף לסייע לו, עד אשר המתלונן נכנע ומסר להם התיק. נאשם 1 הפיל ארצה את תכולת תיק המתלונן, והשותף האיר לו את השטח באמצעות מכשיר טלפון נייד שהיה ברשותו. בד בבד, חיפשו נאשם 2 והשותף בכיסי המתלונן, ונאשם 2 נטל הימנו טבעת כסף שהייתה על אצבעו. כמו כן, שדדו הנ"ל מהמתלונן השלושה שעון מוזהב, מכשיר טלפון נייד, סיגריות ומצית. נאשם 2 סטר למתלונן בפניו, ונאשם 1 הכה באגרוף בפניו ובעט בגבו. טרם עזיבתם את המקום אמר נאשם 1 למתלונן: "אם תצעק יא בן זונה אני אהרוג אותך". המתלונן אושפז למשך מספר שעות בבית חולים עקב פציעתו, ונגרמו לו המטומה בעין שמאל ומגבלות בתנועות הגב והצוואר. בהמשך, נעצרו נאשמים 1 ו-2 על ידי המשטרה בשל חשד לביצוע העבירות דלעיל. הנאשמים סירבו להזדהות ולמסור פרטים על עצמם, כפי שנתבקשו על ידי שוטרים, ולאחר מעצרו של נאשם 1 אמר זה לשוטר גיורא ארקה, משביקש ממנו להזדהות: "אתה בן זונה. אמא של זונה. אני מסטול, אין לי כח עלייך". נאשם 1 השתולל בתא המעצר בתחנת יפתח ואיים על השוטר נעם רצבי באומרו: "יא שוטר חרא בלי זה אני מזיין אותך" – תוך שהוא מצביע על אזיקי ידיו.

המאשימה:

התובעת המלומדת, עו"ד רחלי חזן, הדגישה בטיעוניה לעונש חומרת מעשי הנאשמים שעקבו אחר המתלונן בשעת לילה, התחזו לשוטרים ושדדו ממנו רכושו, תוך הפעלת אלימות כלפיו. נאשם 1 הינו שוהה בלתי חוקי בארץ, בעל עבר פלילי מכביד, אשר שוחרר ממאסר שבועיים ימים קודם ביצוע העבירות נשוא ענייננו. נאשם 2 הינו פליט סודני, בעל הרשעה בעבירה של הפרעה במקום ציבורי. התובעת המלומדת הגישה הצהרת נפגע (ת/3) וצילומי הפגיעה בו (ת/4) ועתרה להשית על נאשם 1 עונש של שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, כאשר סוכם בין הצדדים כי שני עונשי מאסר על תנאי שתלויים ועומדים נגד הנאשם יופעלו בחופף. לגבי נאשם 2 עתרה התובעת המלומדת להשית עונש פחות מעונשו של נאשם 1.

מהצהרת נפגע מיום 22.3.11 שהוגשה לבית המשפט (ת/3) עולה כי המתלונן נהג להסתובב בתחנה המרכזית הישנה, ומאז האירוע דנן הינו מפחד מאוד להסתובב באזור מחשש שייפגע. המתלונן ציין כי עקב השוד איבד את שמחת חייו, שלוות הנפש ואת תחושת הבטחון המעטה שהייתה לו. בנוסף, איבד מכשיר הטלפון הסלולארי שניתן לו על ידי אמו, שהכיל תמונות רבות יקרות ערך לליבו. מצבו הבריאותי התדרדר והינו סובל ממיחושים שונים, עצבני ונבהל מכל רעש קטן. מצבו הכלכלי קשה, ואינו רואה "אור בקצה המנהרה", כלשונו. המתלונן ציין כי את שאיבד לא ניתן להחזיר, תמונות יקרות ערך, מכשיר טלפון נייד, אותו לא יוכל להרשות לעצמו לרכוש מחדש, ואת שמחת החיים והבטחון שהיו מנת חלקו. לדבריו: "כל חיוך שעולה על שפתיי מהול בעצב רב ואני אף ניזכר כל פעם מחדש באותו יום ארור שבו הייתי בתחנה המרכזית". המתלונן ביקש לקבל בחזרה את הטבעת והשעון שנשדדו הימנו על ידי הנאשמים. [ראה עוד תמונות המתלונן לאחר שנפגע ת/4].

ההגנה:

סניגורו המלומד של נאשם 1, עו"ד עלא תילוואי, טען כי המדובר בנאשם שהינו יליד שנת 1976, נשוי ואב לשלושה ילדים. הסניגור המלומד הדגיש העובדה שהנאשם הודה במיוחס לו כבר במשטרה, חסך זמן שיפוטי יקר ומנע הצורך להעיד המתלונן. הסניגור עתר להשית על הנאשם עונש קל משמעותית מזה לו עותרת התביעה.

סניגורו המלומד של נאשם 2, עו"ד איתי בן נון, הדגיש בטיעוניו לעונש, כי מעורבותו של נאשם 2 באירוע הייתה שולית ופחותה מפועלו של נאשם 1. הנאשם 2 הינו פליט מסודן, השוהה בארץ מזה כארבע שנים, מתגורר ברחובות העיר תל אביב, חי "מהיד לפה". הנאשם בעל עבר פסיכאטרי (נ/1), מוכן להיות מגורש מהארץ, ומשכך יש להקל עימו בעת גזירת דינו ולהסתפק בשמונת חודשי מעצרו בתיק זה. הסניגור המלומד תמך עתירתו בפסיקה שיצאה לפני הערכאות השונות [כך למשל: ע"פ 492/09 פלוני נ' מ"י (לא פורסם) מיום 1.3.09; ע"פ 2051/06 מ"י נ' פלוני (לא פורסם) מיום 3.7.06; ע"פ 9090/00 בעז שניידרמן נ' מ"י (לא פורסם) מיום 22.2.01; ע"פ 6206/00 מ"י נ' פבל דומצ'וב (לא פורסם) מיום 14.11.00; ת.פ. (מחוזי ת"א) 40191/08 מ"י נ' מקרוב וחטנג ואח' מיום 23.4.09; ת.פ. 40007/07 מ"י נ' אניס רחייל ואח' מיום 17.10.07].

דיון:

בשעות הקטנות של הלילה זיהו הנאשמים, במקום ציבורי הפתוח לקהל, "טרף קל" בדמות המתלונן. שני הנאשמים יחד עם שותף נוסף, קטין בגילו, תקפו בצוותא קורבנם, על מנת לשדוד רכושו וכסף שנשא עמו על גופו. הנאשמים הזדהו כשוטרים, ובהמשך חבטו בו מכות נאמנות, על מנת שזה יאות וירפה מהתנגדותו להיפרד מרכושו. בכוחות משותפים גזלו הנאשמים מהמתלונן מכשיר טלפון נייד, טבעת, שעון, סיגריות ומצית. בהמשך, משנעצרו על ידי אנשי משטרה, סירבו להזדהות בפני השוטרים. נאשם 1 – שהינו שוהה בלתי חוקי בארץ – העליב שוטרים והשתולל בתא המעצר בתחנת המשטרה.

המדובר באלימות קשה ובלתי נסבלת.

הנאשמים הכו וחבטו בבן אדם שסבר שהינו חופשי להסתובב במקום ציבורי ופתוח לכל להנאתו.

הנאשמים התחזו לאנשי משטרה כחלק ממעשה השוד שתוכנן על ידם כנגד אזרח שהתהלך בודד בשטח ציבורי. גם משנעצרו הנאשמים על ידי אנשי החוק, סירבו להיענות לבקשת השוטרים להזדהות, ונאשם 1 העצים פעילותו העבריינית משהעליב שוטר והתפרע בתא המעצר.

לא ניתן להשלים עם התנהגות כגון דא.

התנהגות אלימה בטבורה של עיר ראויה לגנאי והוקעה. כך גם בדומה, יש להעניש אלה הפועלים באלימות כלפי עובדי ציבור הממלאים מלאכתם באכיפת החוק ובהגנה על הציבור.

בית המשפט העליון חזר ושנה בפסיקתו על הצורך להחמיר עם מבצעי עבירות אלימות.

בע"פ 3568/10 עלי פאעור נ' מ"י (לא פורסם) מיום 26.10.10 קבע כבוד השופט פוגלמן כדלהלן:

"מעשיו של המערער חמורים. יחד עם שותפו הוא תקף, בשל עניין של מה בכך, עובר אורח תמים, תוך שימוש באלימות. אף אם למתלונן לא נגרמו חבלות ממשיות, לא ניתן להתעלם מן הפחד ומצוקת נפגע העבירה הנלווים, מטבע הדברים, למעשי אלימות מעין אלה. אף לא ניתן להתעלם מכך, שמעשים מעין אלה הפכו לתופעה רווחת. חובתם של בתי המשפט להילחם בתופעה זו ולהגן על שלום הציבור".