מדינת ישראל נ' מרבוע(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של סיוע לסחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית המיוחסות לו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון.

הוגשו תסקירי שירות מבחן הסוקרים את נסיבותיו, רקעו, התנהלותו ואישיותו של הנאשם.

שירות המבחן ממליץ על העמדתו של הנאשם בפיקוח השירות למשך שנה במהלכה ישולב הנאשם בקבוצה טיפולית של צעירים וזאת לצד ענישה הרתעתית צופה פני עתיד.

טרם הטיעונים לעונש עתר הסנגור לשליחת הנאשם לממונה על עבודות שירות לבחינת אפשרות של ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות.

התביעה התנגדה ובהחלטתי מיום 17/10/10 קבעתי ששקילת עתירת הסנגור תיעשה לאחר שמיעת הטיעונים לעונש.

ב"כ המאשימה עותר להשית על הנאשם עונש שיכלול רכיבים של מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס, פסילה בפועל ומותנית. בנוסף עותר לחילוט פלאפון שנתפס וחילוט סך של 720 ₪ לטובת הקרן ללוחמה בסמים.

הסניגור כאמור מבקש כי רכיב המאסר ירוצה בעבודות שירות כשלצידן העמדת הנאשם בפיקוח למשך שנה. תוך שהוא מפנה להמלצת שירות המבחן ולמכלול הנסיבות המקלות כפי שפורטו בטיעוניו.

שקלתי נסיבות הענין, התסקירים, טיעוני ב"כ הצדדים וכל זאת לאור הלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון והגעתי למסקנה שאין מקום לשקול שליחת הנאשם לקבלת חוו"ד של הממונה וזאת משום שבנסיבות האופפות גם לו היתה בפני חוו"ד של הממונה המכילה המלצה לעבודות שירות – הרי שבנסיבות הענין ונוכח החומרה הנודפת מהמעשים לא הייתי מקבלת אותה.

ולגופו של גזר הדין –

מדובר באירוע אשר חומרתו עולה מעובדות כתב האישום המתוקן.

בהתאם לכתב האישום המתוקן בתאריך 03/01/10 בשעות הבוקר הגיע אדם בשם שלווה מצקפלישוילי (הקונה ) ברכב לצומת נשר ברמלה.

הקונה יצא מהרכב וכעבור מספר דקות הגיע הנאשם למקום ברכב שבסמוך אליו במושב הנהג ישב אדם בשם מחמד אבו גאנם ולידם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה (יכונה "האחר").

הקונה ניגש לרכב בו הגיעו השלושה וקיבל מהנאשם והאחר 8 מנות סם מסוג הרואין במשקל 6.0720 גרם נטו בתמורה ל 500 ₪ אותם קיבלו הנאשם , מחמד אבו גאנם והאחר. בכך סייע הנאשם לאחר לסחור בסם מסוכן.

בהמשך משעזבו הנאשם ואבו גאנם את המקום בהיותם ברכב בתחנת דלק ברמלה, החזיקו בצוותא חדא 3 מנות של סם מסוג הרואין במשקל כולל של 2.5676 גרם נטו וזאת שלא לצריכה עצמית.

אעיר כי כתב האישום בתיק שלפני הוגש רק נגד הנאשם שבפני ואילו כנגד מוחמד אבו גאנם הוגש כתב אישום בבית המשפט לנוער ברמלה במסגרת צירוף תיקים אחרים שעניינו של אחד מהם- עבירה שביצע עת היה קטין. ויודגש שבערב בצוע העבירה מושא התיק שבפני מוחמד אבו גאנם בעת האירוע לא היה קטין.

מצאתי לנכון לציין עובדה זו וזאת משום שנושא ענישתו של מוחמד אבו גאנם אשר עמו ביצע הנאשם שבפני את העבירות הועלה על ידי הסנגור במסגרת השלמת טיעונים לעונש ועל כך אעמוד בהמשך.

ולעניין שבפניי:

המחוקק הביע דעתו באשר לחומרה הגלומה בעבירות הסמים ואף מצא פעם אחר פעם להחמיר בענישה בעבירות אלו - על התמורות וההחמרות שחלו בענישה שנקצבה לצידן של עבירות סמים שלא לצריכה עצמית כעבירות שיש בהן אלמנט הפצתי מסכן ראה דברי ביהמ"ש העליון בע"פ 6029/03 מ"י נ' גולן שמאי ואחרים פד"י נ"ח (2) 734:

"... מתוך מודעות להשפעות הקשות של השימוש בסמים על גופו ועל נפשו של המשתמש - בין השאר, יציאתו של אדם ממעגל החיים הרגיל - ועם התגברות השימוש בסם אמר המחוקק להנחות את בתי המשפט להחמיר בעונשים המוטלים על סוחרים בסמים. כך קבע המחוקק - והוסיף וקבע - בצד עבירות הסמים עונשים מרביים האמורים לשקף את הצורך הדוחק להביא להדברת הנגע. בתחילה נקבע עונשם המרבי של סוחרי סמים כמערערים לעשר שנות מאסר, ובשנת 1979 הוחמר העונש והועמד על חמש עשרה שנות מאסר. המחוקק לא אמר די, ובשנת 1989 הוסיף והחמיר בעונש בהעמידו אותו על עשרים שנות מאסר. וכהוראת סעיף 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973 - כן הוא הדין כיום. ראו ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' גומז קרדוסו (פרשת קרדוסו [1], בעמ' 787...".