מדינת ישראל נ' מראענה(עציר)

החלטה

1.המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, לאחר שהואשם בביצוע עבירה שעניינה החזקת סכין (להלן: "החפץ").

2.המבקשת טענה בבקשה כי קיימות ראיות לכאורה, וכן כי קיימת עילת מעצר. לדעתה של ב"כ המבקשת, חלופת המעצר כנראה איננה מתאימה.

3.הסניגור טען כי קיימת בעייתיות בתשתית הראייתית וגם בעילת המעצר. בין היתר, לנוכח הפרשנות המגדירה את החפץ כסכין. לטענתו החפץ שנתפס איננו "סכין" ומכל מקום איננו חפץ חד מובהק, מאחר וניתן לראות בו כלי עבודה תמים ללא פוטנציאל לגרימת נזק ממשי.

מעבר לכך, הסניגור טען כי אף אם קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, יש לבדוק, בכל מקרה, קיומה של אלטרנטיבה למעצר, בעיקר במקרה זה כאשר המשיב מנהל חיים נורמטיביים מובהקים, מתמיד מזה שנים במקום עבודה קבוע ואין לחובתו הרשעות קודמות ותיקים פתוחים אחרים.

הוצגה חלופת מעצר - מעצר בית חלקי בבית המשפחה, בהשגחתו של אחי המשיב, שהינו מנהל מחלקת חשבונות בעירית פרדיס.

הסניגור טען כי מעצר בית חלקי יאפשר למשיב להמשיך בעבודתו הקבועה ולפרנס את ילדיו.

4.כידוע, בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אמור בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה וקיומו של פוטנציאל הרשעתי.

לאחר שעיינתי בתיק המשטרה - על פי הפרשנות של המבקשת - קיים חומר ראיות לכאורה נגד המשיב ובמידה זו או אחרת קיים, לכאורה, פוטנציאל הרשעתי.

עם זאת, אני סבורה כי יש טעם בטענת הסניגור לענין מהות החפץ שנתפס.

למיטב הבנתי (על אף ידיעותיי המצומצמות בתחום כלי העבודה) – החפץ שנתפס אצל המשיב הינו כלי עבודה ידני מקובל, המשמש לסימון מקום המיועד לקידוח. הקידוח עצמו מבוצע, כנראה, על ידי כלי עבודה אחר (-מקדח מכל סוג). החפץ כאן אינו חד יותר מקצה של פינצטה רגילה, או מיתד של אוהל, או מכלי כתיבה מסויימים, מכשירי שרטוט שונים, פסי מתכת המשמשים בתיוק וכד'.

אינני סבורה כי לחפץ מעין זה התכוון המחוקק בהגדרת "סכין". סעיף ההגדרה "סובל" פרשנות מרחיבה מעין זו, אך פרשנות זו הינה רחבה מדי ובעלת אופי טכני.

המשיב טען כי מצא את הכלי ואספו לתוך מכנסיו. הסבר זה אמנם משונה במקצת, אך ניתן לייחס אותו, אולי, לרמתו ההתפתחותית של המשיב, שהסתיר חפץ שמצא, שאינו שייך לו, ללא קשר למהות החפץ. נושא חוקיות החיפוש אף הוא איננו מובהק.

במצב דברים זה – התשתית הראייתית מתעמעמת וכך גם הפוטנציאל ההרשעתי.

5.אשר לקיומה של עילת מעצר. בנסיבות הענין, במידה ונאמץ הפרשנות המרחיבה למונח סכין, אליבא דגירסת ב"כ המבקשת, ניתן לטעון לקיומה של עילת המעצר– מסוכנות. אך, כפי שצויין, לנוכח העובדה כי מהות החפץ נתונה גם לפרשנויות אחרות - העילה הנטענת אינה מובהקת.

בכל מקרה, גם אם קיימת עילה – יש לבחון לגופו של ענין – האם וכיצד ניתן לצמצם את החשש להישנות עבירות מסוג זה, באופן שיווצר כרסום סביר במסוכנות, במידה וקיימת.

6.על פי החוק והפסיקה, במידה וקיימות ראיות לכאורה ועילה למעצר עד תום ההליכים, מצווה בית המשפט לברר קיומה של חלופת מעצר ומידת התאמתה למקרה הנדון. קל וחומר כאשר התשתית הראייתית-בעייתית, במידה מסויימת, ועילת המעצר איננה מובהקת.

מכל מקום, ההחלטה בדבר התאמתה של חלופת מעצר נגזרת, בכל מקרה, מחומרת העבירות, מהיקפן, מנסיבותיהן, מעברו הפלילי של כל נאשם וממידת החשש לפגיעה בביטחון הציבור.

במקרה זה, כאמור, כתב האישום מייחס למשיב ביצוע עבירה אחת שעניינה החזקת סכין. עבירה מסוג זה, במידה ואכן מובהקת היא, ולא כך בענייננו, מגלמת מסוכנות.

לענין אופי האירוע – לא מצאתי בחומר הראיות ביסוס לטענת המבקשת (בבקשת המעצר הכתובה) בענין היות מיקום התפיסה בעייתי (בית הנרגילה בטירת כרמל). ניתן להבין כי מקום האירוע הינו בית קפה המצוייד גם בנרגילות ולא מועדון לילה או פאב. מכל מקום, בית הקפה, שנמצא בבעלות של אדם מוסלמי, נפתח זמן קצר ביותר לפני האירוע ואין בו משקאות אלכוהוליים כלל.