מדינת ישראל נ' מקונן(עציר) ואח'

החלטה – בעניין המשיב 2

בפני בקשה למעצר המשיב 2 (להלן: המשיב) עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חמישה אישומים של התפרצות בצוותא לבית מגורים, גניבה בצוותא, היזק לרכוש במזיד בצוותא, והחזקת מכשירי פריצה בצוותא – בכל אישום. כמו כן מיוחס למשיב אישום ששי, בעבירות של החזקת רכוש חשוד כגנוב, החזקת מכשירי פריצה והחזקת סמים לשימוש עצמי.

כעולה מעובדות כתב האישום, בשלושה מועדים שונים בחודש ספטמבר ש"ז, חבר המשיב לאחר, המשיב 1 שהינו בן דודו, המואשם באותן עבירות בכתב אישום נפרד (להלן: בנימין) והשניים פרצו בשעות בוקר לדירות מגורים בפתח תקווה, באופן שבנימין פרץ לדירות באמצעות מכשירי פריצה וגנב מהן תכשיטים וחפצי ערך, והמשיב המתין ברכבו בחניה כדי למלט את השניים מזירת העבירה. המשיב ובנימין גנבו מהדירות תכשיטים יקרי ערך, כסף מזומן בגובה עשרות אלפי ש"ח, מחשב נייד, טלויזיה, אייפד, מצלמות, שעונים ועוד. כמו כן גרמו לנזקים בערך של אלפי שקלים לדלתות הדירות, שנהרסו בעת הפריצה והיה צורך להחליפן. חלק מהרכוש הגנוב נתפס ביום 24.9.13 ברכבו של המשיב וחלקו בדירה שכורה בה התגורר עם בנימין. כמו כן נמצאו בדירה הנ"ל כלי פריצה וכן כמות זעירה של חשיש.

אין מחלוקת על קיום ראיות לכאורה, המבוססות בחלקן על הודאת המשיב בחקירה, וטענת ב"כ המשיב בהקשר זה נוגעת רק לחלקו של המשיב בביצוע העבירות, שהמתין ברכב בעת ביצוע הפריצות והגניבות ע"י שותפו.

המבקשת טוענת כי ריבוי העבירות וביצוען המתוכנן והשיטתי, כמו גם ערך הרכוש הגנוב המגיע לכמה עשרות אלפי ש"ח לפחות, מקים עילת מעצר של מסוכנות.

למשיב, שהינו בן 28 שנים, אין עבר פלילי.

ניתן בעניינו תסקיר מעצר ממנו עולה כי המשיב יליד אתיופיה, בילדותו עלה עם הוריו ואחיו ארצה. התגורר עד סמוך לפני ביצוע העבירות עם משפחתו בלוד. אביו עובד בנקיון בשעות הבוקר והיה במשך מספר שנים מתנדב במשטרה, ואמו מקבלת קצבת נכות במל"ל ועובדת חלקית בטיפול בקשישים בשעות אחה"צ. המשפחה מנהלת אורח חיים דתי אך המשיב התרחק מהדת אחרי שחרורו מצה"ל והחל לקיים אורח חיים חילוני. המשיב נפלט מהישיבה התיכונית בה למד אחרי 11 שנות לימוד, והשלים בגרות במסגרת אקסטרנית. הוא התגייס לצה"ל ושרת שירות מלא כנהג. מאז שחרורו עבד במספר מסגרות תעסוקה אך ללא יציבות. צוין כי מנהל קשר זוגי בחודשים באחרונים, אותו מבקש למסד, ועקב רצון בעצמאות עזב את בית הוריו ועבר להתגורר בפ"ת עם שני בני דודו, ביניהם בנימין, חרף חוסר תעסוקה יציבה.

שירות המבחן התרשם מצעיר המצוי בבלבול וקושי להתמודד עם קונפליקטים פנימיים ולישב בין צרכיו וציפיותיו לעצמאות ונפרדות לבין יכולותיו בפועל, כשעקב מצוקות כלכליות ולחצים שונים הידרדר באחרונה להתנהגות שולית. כן התרשם שה"מ מאישיות ילדותית ואימפולסיבית היוצרת סיכון להישנות עבירות דומות במצבי לחץ. לפיכך סבור שה"מ כי רק חלופה הדוקה וסמכותית תאיין באופן סביר את המסוכנות.

שה"מ בחן את התאמת ההורים לשמש כחלופת מעצר מבחינת עמדתם ביחס להסתבכותו הפלילית, מעורבותם בחייו, סמכותיותם ויכולתם לשמש כמפקחים מבחינת שעות עבודתם. שה"מ התרשם בחיוב מההורים מבחינת תפקודם לאורך השנים ועמדתם הנורמטיבית ביחס לעבירות, וכן מהזעזוע שגרם להם מעצרו של המשיב, שבעטיו הם מודעים יותר כיום למצוקה הרגשית בה שרוי המשיב, ולצורך בטיפול בבעייתיותו. להערכת שה"מ, ההורים יכולים להוות דמויות סמכותיות ומציבות גבולות כלפי המשיב.

לפיכך המליץ שה"מ על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית ההורים ובהשגחתם לסירוגין וביחד, תוך העמדת המשיב בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך ששה חודשים כדי לבחון לעומק את צרכיו הטיפוליים ולשלבו בטיפול.

ב"כ המבקשת התנגד לשחרור המשיב לחלופה המוצעת נוכח מסוכנותו, ואילו ב"כ המשיב ביקשה לאשר את החלופה המוצעת ע"י שה"מ.

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, אני סבורה כי בהתחשב בכך שמדובר בהסתבכות פלילית ראשונה שארעה במהלך כשבועיים, בהתחשב בחלקו המצומצם של המשיב בביצוען הפיזי של העבירות, מול חלקו הדומיננטי של בנימין בביצוען, בהתחשב בנטילת האחריות, הבעת החרטה ושיתוף הפעולה בחקירה, והסיכוי השיקומי העולה מעמדתו זו ומנתוניו האישיים המפורטים בתסקיר, הרי שמסוכנותו ניתנת לאיון סביר בחלופת מעצר הכוללת פיקוח סמכותי ומהימן. לאחר שהחלופה בבית ההורים נבדקה לעומק ונמצאה מהימנה וסמכותית, יש מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן ולשחרר את המשיב לחלופה המוצעת.

לפיכך אני מורה על שחרור המשיב בתנאים הבאים:

התחייבות עצמית וערבויות צד ג' של ההורים ע"ס 5,000 ₪ כ"א.

הפקדה במזומן בסך 2,000 ₪.

מעצר בית מלא בבית ההורים ברח' חללי מינכן 11/18 לוד טל' 0505790384 ובפיקוחם הצמוד, לסירוגין ביניהם.

פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך ששה חודשים.

אי יצירת קשר עם מעורבים אחרים בעבירות.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, במעמד הצדדים.