מדינת ישראל נ' מקונן(עציר)

החלטה

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו – 1996 (להלן:"החוק").

המבקשת מייחסת למשיב ביצוע עבירה של תקיפה כדי לגנוב, עבירה לפי סעיף 381(2) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום ביום 12.12.09 שעה 10:30, תקף הנאשם את המתלוננת – אינה קפלונוב, ילידת 1936 (!!) ברח' חובבי ציון 36 בפתח תקווה, בכך שמשך בחוזקה מידה תיק שחור בגודל בינוני ורץ לכיוון מעבר בין חנויות במקום. כתוצאה מעוצמת המשיכה נפלה המתלוננת וקיבלה מכה בידה.

אין בענייננו מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה לצורך בקשה זו. על כן אדון בשאלת קיומן של עילת מעצר ושל חלופת מעצר.

עילת מעצר

ב"כ המשיב טוענת כי אין במקרה דנן עילת מעצר וכי לא נשקפת מסוכנות מהמשיב. לטעמה, תסקיר המעצר הינו גבולי , לא ניתן לומר כי התסקיר הינו תסקיר שלילי ולפיכך יש לשחרר המשיב

בתנאים מגבילים או לחלופין למעצר בית, כאשר יפקח על המשיב המפקח אשר הוצע בפני שירות המבחן.

אציין, כי ב"כ המשיב הציגה בפני קשת של פסיקה , אולם זו , אינה רלוונטית כלל ועיקר למקרה דנן, באשר במקרה שלפנינו נתן שרות המבחן המלצתו השלילית ביחס לשחרורו של הנאשם למעצר בית במובחן מהפסיקה אשר הונחה לפני.

עוד אציין, כי ב"כ המשיב לא הצליחה להציג בפני בית המשפט כל חלופת מעצר אחרת ולפיכך, אף לא ניתן היה לשלוח המשיב לקבלת חוות דעת נוספת מטעם שירות המבחן.

המבקשת טוענת למסוכנות המשיב לציבור ולרכושו במקרה שישוחרר ממעצרו, ותומכת את יתדותיה הן בעובדה כי העבירה בוצעה תוך כדי גילופין, הן בעובדה כי העבירה בוצעה כנגד יליד 1936 והן בהתנהגותו של המשיב עובר לבצוע העבירה.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, ולטיעוני הצדדים, באתי לכלל דעה, כי בנסיבות הענין קמה עילת מעצר מכוח הוראות סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק, שכן יש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו לבחון אם נשקף מהעבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון הציבור במשמעותו האמורה .

במקרה דנן עסקינן בנאשם אשר בצע לכאורה עבירת רכוש, תוך כדי תקיפה, כנגד יליד 1936, התנהגות אשר יש להוקיעה, אשר יש בה סכנה לכלל הציבור.

אציין כי תסקיר שירות המבחן אשר הומצא בענייננו נתן המלצה שלילית. התסקיר הינו חד משמעי וקובע כי קיים סיכון להשנות התנהגות פורצת גבולות ולהפרת תנאים מגבילים.

עוד קבע התסקיר, כי בני המשפחה לא היוו עבור המשיב גורם מייצב ולאור נתוניו של המשיב עצמו לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו כמבוקש.

הלכה ידועה היא כי רק במקרים חריגים ונדירים יסטה בית המשפט מהמלצת שרות המבחן. לא מצאתי כי התקיימו במקרה דנן החריגים בהם יש לסטות מהמלצת שירות המבחן. מה עוד שהמשיב לא הצליח להביא בפני בית המשפט כל חלופת מעצר הולמת אחרת.

בנסיבות אלו, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

ככל ותהא בידי המשיב חלופת מעצר הולמת אחרת יהיה רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר.

ניתנה והודעה היום כ"ד טבת תש"ע, 10/01/2010 במעמד הנוכחים.

שלהבת קמיר-וויס, שופטת