מדינת ישראל נ' מקונן(אסיר) ואח'

גזר דין

1.הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בעבירות של הטרדת עד בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 249 א (5) בחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"החוק") ואיומים בצוותא, עבירה על סעיף 192 + 29 בחוק.

2.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, נכנס הנאשם, ביחד עם הנאשמים האחרים, לבר בראשון לציון בו שהו באותה עת שני מתלוננים בתיק שהוגש כנגד אחיו של נאשם 1. נאשמים 1 ו – 2 אחזו בידיהם נשק קר. הנאשם ונאשם 2 פנו למתלוננים ואמרו להם:"אחד אחד נזיין פה", תוך שנאשם 2 מניף את המקל שבידו.

3.בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים מאת שרות המבחן.

א.מהתסקיר שהוגש לישיבת יום 7.3.11 עולה כי הנאשם רווק כבן 24, מתגורר בבית הוריו בראשל"צ ועובד במפעל אלומיניום בעיר. הנאשם התייחס בצמצום לקשריו עם יתר הנאשמים ולחלקים מכשילים בהתנהלותו סביב הארוע נשוא הדיון הנוכחי. הוא התקשה להודות בפני שרות המבחן בביצוע העבירה ושלל לחלוטין כל התנהלות אלימה מצידו או פגיעה באחרים. שרות המבחן התרשם מצעיר אשר מגלה תפקוד תקין ויציבות במסגרות שונות בחייו ואולם, לאור חוסר לקיחת אחריות על מעורבותו בארוע, חרף גילו הצעיר ופגיעה אפשרית בפרנסתו, לא בא שרות המבחן בהמלצה לענין ביטול הרשעתו. יחד עם זאת, לאור תפקודו התקין והיציבות התעסוקתית שמגלה, המליץ שרות המבחן בפני בית המשפט על הטלת צו של"צ בהיקף של 180 שעות חלף מאסר בעבודות שרות.

ב.מהתסקיר שהתקבל בעניינו לישיבת יום 11.4.11 עולה כי גם בפגישה זו התייחסותו של הנאשם הייתה מצמצמת ונראה כי מתקשה לשוחח בפתיחות ובכנות על הארועים נשוא כתב האישום הנוכחי. שרות המבחן התרשם כי קיימת תובנה לגבי מחויבותו לשאת בעונש מוחשי וכי לנאשם תובנות מסויימות לגבי כשלים בהתנהגותו בעבר ונראה כי חש חרטה וצער בעיקר על הפגיעה בעצמו ובמשפחתו.

שרות המבחן לא בא בעמדה חד משמעית לגבי ביטול הרשעתו בדין, מאחר ולא מצא נימוקים המצדיקים זאת. עם זאת, חזר על המלצתו להטלת צו של"צ בהיקף של 180 שעות כעונש חילופי הולם בעבודות שרות.

4.ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הפנתה לעונשים אשר הושתו על הנאשמים האחרים בתיק, הפנתה לאמור בתסקירי שרות המבחן ולעובדה כי אין לנאשם תובנה לעניין חומרת המעשים אלא תובנה לגבי המחוייבות שלו לשאת בעונש וצער על הפגיעה בעצמו ובמשפחתו. לאור העובדה כי הנאשם למעשה לא לוקח אחריות על מעשיו, ולאור העדר המלצה מאת שרות המבחן, סבורה המאשימה כי אין כל עילה להתחשבות מופלגת בנאשם בדרך של ביטול ההרשעה. המסר צריך להיות שלא ניתן לעבור בשתיקה על ארוע שכזה ועל הנאשם לתת את הדין על מעשיו בדרך של מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שרות, שמתלווה אליו עונש צופה פני עתיד.

5.ב"כ הנאשם הגיש לבית המשפט מסמך מאת המעביד, ממנו עולה כי הנאשם עובד אמין מסור ואחראי, במשך כ – 3 שנים וכי הרשעה עלולה לפגוע בפרנסתו ובעתידו, כמו גם אם חלילה יגזר עליו עונש עבודות שרות לא יוכל להמשיך להעסיקו. עוד הוסיף ב"כ הנאשם וטען כי הנאשם שהה במעצר כחודש ימים, שלאחריו שהה תקופה ארוכה במעצר בית ומצבו הכלכלי משפחתי נפגע עד מאוד כתוצאה מכך, כיוון שמדובר בנאשם שבא ממשפחה קשת יום. לטעמו, חלקו של הנאשם בפרשה זה עצם המצאותו בזמן ובמקום עם אותה חבורת נאשמים נוספת. הנאשם הודה ראשון בפרשה, חסך זמן שיפוטי יקר ופרץ את הדרך להגיע לאותן תובנות עם הנאשמים האחרים.

לאור המלצת שרות המבחן, והעובדה כי שרות המבחן אינו מביע עמדה חד משמעית בעניין אי הרשעתו של הנאשם, עתר להימנע מהרשעת הנאשם על מנת שלא לפגוע בעתידו ולאמץ את המלצת שרות המבחן לעניין השל"צ.

6.על פי ההלכה הפסוקה:

"מבחן ללא הרשעה הינו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם, וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי דופן שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, לבין חומרת העבירה" (ע"פ 2083/96, כתב נגד מדינת ישראל).

בפרשת כתב מנה בית-המשפט העליון (מפנה המשנה לנשיא, כתוארו דאז, ש. לוין), את השיקולים שיש לשקול כאשר בית-המשפט מכריע באם להרשיע את הנאשם בדינו, ובהם שיקולי שיקום - אם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה, חומרת העבירה ונסיבותיה, מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד, מידת הפגיעה של העבירה באחרים, החשש להישנות העבירות, יחסו של הנאשם לעבירה ומשמעות ההרשעה והשפעתה עליו ועל תחומי פעילותו, וכן שיקולים של אינטרס הציבור, השמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ועל האפקט הציבורי של ההרשעה.

בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נגד פלוני, פד"י נד' (3), 685, 690 נפסק (מפי כב' השופטת א. פרוקציה) כי על בית-המשפט לאזן בין שיקולים של האינטרס הציבורי ונסיבותיו האינדבידואליות של הנאשם:

"בראייה כוללת נשקל מן הצד האחד הצורך במיצוי של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר והנזקים לפרט ולציבור בביצועה גוברים" (שם, מול האותיות א, ב).

7.לא מצאתי כי עניינו של הנאשם עומד בכללים שנקבעו בפסיקה ולפיכך לא מצאתי מקום לבטל הרשעתו.

8.לאחר ששקלתי את כל הנסיבות הצריכות לעניין ובהם גילו של הנאשם, נסיבות חייו, עברו הפלילי הצבאי, כתב האישום שתוקן ומותן, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, הודאתו של הנאשם וחסכון בזמן שיפוטי יקר, האמור בתסקירי שרות המבחן והאינטרס הציבורי, גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א)מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, והנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירות בהן הורשע.

ב)הנאשם יבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות, בהתאם לתוכנית שתגובש עמו בשרות המבחן.

ג)נדחה לקבלת תוכנית של"צ ליום 2.6.11 שעה 11:30.