מדינת ישראל נ' מצרי

פסק דין

בפניי ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ש. איזקסון), אשר ביום 25.01.10 גזר את דינו של המשיב בשל עבירה של נהיגה בשכרות וגרימת תאונת דרכים, תוך כך לעונש פסילה בפועל של 14 חודשים, יחד עם פסילה מנהלית שלא צורפה, פסילה מותנית, חתימה על התחייבות וקנס של 2,000 ₪.

בית משפט קמא גזר את דינו של המשיב לאחר שהורשע עפ"י הודאתו.

לעמדת המדינה, גזר דינו של ביהמ"ש קמא בנסיבות הענישה ההולמת ואיננו מתיישר עם הקבוע בסעיף 39 א' לפקודת התעבורה.

לעמדת המשיב, בית המשפט קמא גזר הדין כפי שגזר, תוך שהוא נותן משקל לנסיבות של המשיב, בחור צעיר שנטל אחריות על האירוע בכך שהודה, בהתחשב גם בשיעור האלכוהול שנמצא בגופו של המשיב, שאיננו רב, מעט מעל 400 מק"ג על כל ליטר אוויר נשוף.

דינו של ערעור זה להתקבל.

מדובר בנהג המחזיק ברישיון כחמישה חודשים, הנוהג בשכרות ברמה כן גבוהה, ומודה בעצמו ששתה קודם לנהיגה ארבע כוסות, ולא ארבע כוסות שנהוג לשתות בליל הסדר, אלא של וודקה, שגרמו שכרותו זאת לתאונה, ברח מהמקום. נהג הרכב רדף אחריו, הזעיק שוטרים ורק אח"כ נתפס. נכון אמנם שהמשיב הודה בפני בית המשפט קמא, ויש לקוות שאכן הביע חרטה כנה על מעשהו ולא על זה שנתפס, אך עדיין אין הללו נסיבות כה חריגות המצדיקות הטלת עונש פסילה נמוך משמעותית מהעונש הקבוע בחוק כעונש מינימום.

בית המשפט קמא גזר על המשיב, גם אם מחשבים את עונש הפסילה בפועל, הפסילה המנהלית ועונש התנאי כולם יחד – הרי גזר עליו רק פסילה בת 20 חודשים וענישה זו אכן חורגת מאוד ומהווה סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה.

הנני אפוא מקבל את הערעור, כאמור, ומשנה את גזר דינו של ביהמ"ש קמא בכך שעונש הפסילה בפועל אותו ירצה המשיב תהיה בת 26 חודשים, בניכוי תקופת הפסילה המנהלית, אותה ריצה בת חודשיים, הקנס שהוטל על המשיב בבית המשפט קמא יישאר על כנו וכך הפסילה המותנית, ואף ההתחייבות תישאר בתוקפה.

אוסיף לגזר הדין עונש של מאסר מותנה של שישה חודשים שלמשך שלוש שנים לא יעבור עבירות של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים או עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, דהיינו, נהיגה בפסילה.

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"א, 24/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: