מדינת ישראל נ' מצר

החלטה

בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בבסיס טענות המדינה כתב אישום אשר הוגש נגד המשיב ולפיו נהג המשיב ברכב במהירות של 184 קמ"ש במקום מהירות של 100 קמ"ש המותרת במקום.

לביסוס הבקשה הגישה ב"כ המדינה את ראיותיה, טענה למסוכנות רבה הנשקפת מהתנהגות המשיב ואף הפנתה לדברי המשיב עצמו עת נעצר ע"י השוטר לפיהם הודה בעבירה שיוחסה לו ואף ניסה לתרץ את התנהגותו.

ב"כ המשיב חילק את טיעוניו לשניים:

ראשית טען כי אין כל בסיס משפטי לפסילה עד לתום ההליכים לפי סעיף 46 בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן_בפקודה) כאשר העבירה המיוחסת היא בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה.

שנית טען לגופן של ראיות, לאופן בו נוסח כתב האישום, וביקש לקבל את הטענה כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה ביחס לאישום המיוחס או לחליפין חל בראיות כרסום מהותי.

עוד נטען ע"י ההגנה כי חוסרו של תע"צ ברישום העדים של כתב האישום יש בו כדי לשמוט את יכולת התביעה להוכיח את האישום בתיק זה ולאת לאור החלטת בית המשפט בפרשת ציטרון.

אם לא די בכך, גם הוסיף טענות ביחס לתווי השטח במקום, מצב התאורה בו ולמקום עצירתו של המשיב ממנו מסיק המבקש כי המהירות אינה אפשרית.

שמעתי את טיעוני הצדדים, בחנתי את כל תיק הראיות וסקרתי את עברו התעבורתי של המשיב.

דיון והחלטה –

ביחס לבקשת ב"כ המשיב "לדחות את הבקשה על הסף" כתוצאה מחוסר סמכות לפסול עד לתום ההליכים כאשר העבירה המיוחסת היא תקנה 54(א) בתקנות התעבורה, הרי שטענה זו נדחית על ידי על הסף.

סעיף 46 בפקודה קובע באופן חד משמעי סמכות לבית המשפט לפסול עד לתום ההליכים המשפטיים כל נאשם לגביו הגיש קצין משטרה בדרגת מפקח לפחות בקשה לפסילתו עד לתום ההליכים, ובלבד שאותו קצין היה משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים את בעל הרשיון בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43 ו- 44א חלים עליה.

כמובן שסעיפי החוק לעיל חלים על תקנה 54(א) בתקנות התעבורה וחזקה כי התובע אשר הגיש את הבקשה משוכנע שיש יסוד להאשים את המשיב, שאם לא כן היה מבקש למחוק את כתב האישום.

אשר על כן, יש גם יש בסיס משפטי לבקשת המדינה וטיעון זה נדחה על הסף.

ביחס לייתר טענות ההגנה בתיק –

קריאה של חומר הראיות מראה כי בתיק זה יש יותר מראיות לכאורה נגד המשיב.

בתיק החקירה זיכרון דברים להפעלת מכשיר דבורה ממנו עולה כי המכשיר נבדק בצורה תקינה בתחילת המשמרת ובסופה, כל תנאי המדידה היו תקינים לחלוטין, במקום היתה תאורת דרך ונשמר על קשר עין רצוף עם הרכב הנמדד אשר היה בודד בכיוון נסיעתו (על כך צורף מזכר מיוחד) , משני צידי הכביש השטח הררי, לא קיימת מסילת ברזל בסמוך לכביש ומצב הרדאר היה נייח .

לאחר שנתוני המהירות הוצגו לנהג הוא טען -"אתה צודק שנסעתי מהר אני פשוט עייף, ממהר הביתה, רק סיימתי לעבוד, אין לי תירוצים"

המדובר בהודאה מלאה וחד משמעית של המשיב במיוחס לו.