מדינת ישראל נ' מצא

גזר דין

בכתב האישום יוחסה לנאשם העבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז –1977 (להלן: "חוק העונשין") לאחר שביום 22/09/10 סמוך לשעה 21:30, התקשר לגרושתו (להלן: "המתלוננת") ואמר לה, כי יזרוק את ילדם המשותף (אשר שהה אותה עת במחיצתו במסגרת הסדר ראיה), באחד הכפרים הערביים והיא לא תראה אותו יותר. למחרת בשעה 06:30 התקשר הנאשם למתלוננת פעם נוספת וצעק עליה, על רקע בכיו של הילד, כי ירצח את הילד, שכן לאחר מה שעשתה לו הוא לא יכול להיות יותר עם הילדים, היא משפילה אותו ומתלוננת ותשלם על כך ביוקר, והכל "יתפוצץ".

במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בביצוע העבירה והורשע, ולאור הסכמת ב"כ הצדדים לפיה יעתרו להטלת עונש של מאסר על תנאי ושל"צ - נשלח הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר. דא עקא, ביום 11/09/12 הודיע שירות המבחן, כי כל מאמציו ליצור קשר עם הנאשם, הן באמצעות אמו והן באמצעות בא כוחו – עלו בתוהו, ועל כן אין באפשרותו ליתן תסקיר בעניינו של הנאשם. לאור זאת נדחה הדיון בפרשת גזר הדין בכ-3 חודשים ושירות המבחן התבקש ליתן תסקיר בעניינו של הנאשם עד למועד זה. אלא שגם ארכה זו לא הניבה שיתוף פעולה של הנאשם עם שירות המבחן. למעשה, הנאשם אף לא טרח להגיע לדיונים שנקבעו על ידי במהלך תקופה זו, גם לא לאחר צו הבאה שהוצא נגדו, וביום 28/01/13 הוריתי על התליית ההליכים כנגד הנאשם ועל הוצאת צו מעצר נגדו.

עם חידוש ההליכים כנגד הנאשם התקיים דיון במעמד הנאשם. בפתח הדין טען הנאשם : "אני לא הגעתי בפעמים הקודמות כי התבלבלתי בתאריכים וגם היה לי קשה לקום בבוקר. אני גם לא הגעתי לשירות המבחן .... יש לי רקע... אני הופסקתי באמצע השירות בגלל בעיות רפואיות וזה הוציא אותי מהמסלול של החיים מבחינת עבודה או תעסוקה...אני הלכתי שנתיים לפסיכולוג מטעם משרד הבטחון וניסו לעזור לי והפסקתי... המליצו לי גם על תרופות וזה עשה לי תופעות לוואי והפסקתי. אני מנסה עכשיו להתחזק בתשובה ... אני בקשר עם רב באינטרנט והוא המליץ לי שאולי אתנדב אצלו בעמותה ...הוא בעל תשובה כזה...אין לי עבודה ואין לי מסגרת" (ע' 8 ש' 10-ע' 9 ש' 24) .

נוכח דבריו אלו של הנאשם ונוכח דברי בא כוחו בדיון מיום 21/04/13 לפיהם יש חשש כי הנאשם סובל מבעיה נפשית, הועלתה האפשרות להפנות הנאשם לבדיקה ע"י הפסיכיאטר המחוזי, אך עקב התנגדותו של הנאשם אפשרות זו נדחתה.

משכך, טענו ב"כ הצדדים ביום 02/09/13 לעונש .

המאשימה טענה, כי בהיעדר תסקיר שרות מבחן ובהיעדר חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי - אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל , אם כי קצר, על הנאשם בצירוף מאסר מותנה, זאת נוכח חומרת העבירה, שהינה במהותה עבירה של אלימות במשפחה, ונוכח עברו הפלילי של הנאשם, הכולל שלוש הרשעות קודמות בעבירה של איומים (משנת 2003, 2004 ו-2007) והרשעה אחת בעבירה של תקיפת חסר ישע בידי אחראי משנת 2004, עבירות בגינן הוטלו על הנאשם עונשי מאסר על תנאי, קנסות ושל"צ בהיקף של 200 שעות.

הסניגור, לעומת זאת, עתר להטלת מאסר מותנה בצירוף קנס או תרומה למוסד כלשהו, זאת בהתחשב בעובדה כי העבירה הנדונה בוצעה על רקע יחסיו הטעונים של הנאשם עם גרושתו באותה תקופה על רקע הסדרי הראיה של הילדים, וכי מאז ביצוע העבירה בשנת 2010 לא ביצע הנאשם כל עבירה נוספת, ואף הצליח לכונן קשר טוב עם גרושתו ועם ילדיו. עוד ביקש הסניגור להדגיש מצבו הנפשי הבעייתי של הנאשם בגינו לא יוכל הנאשם לטענתו לעמוד בעונש של של"צ.

הנאשם בדברו האחרון הביע צער וחרטה על המקרה, וטען כי האיומים בהם איים על גרושתו נעשו על ידו מתוך איבוד שליטה ולא מתוך מחשבה מראש, וכי לא עמדה מאחוריהם כל כוונה אמיתית. עוד טען: "עשיתי מאמצים לקבל אותו [את הילד-ש.ד.] וזה לא קל לי. אני רואה אותו בחודש חודשיים . אני יודע מה היכולות שלי מאז. אני לא לוקח את הבן ולא את הבת אלי יותר. הגרושה עדיין לא סומכת עלי מאז ואני לא מתווכח" (ע' 14 ש' 23-25 . בענין זה ביקש הנאשם להדגיש, כי הוא חי "בסוג של בידוד", וכי כבר נענש דיו בכך שמאז המקרה כמעט ואינו מתראה עם ילדיו.

נוכח דבריו אלו של הנאשם, אשר ניכר כי יצאו מן הלב, ביקשתי לדחות מתן גזר הדין בכ-4 חודשים נוספים, על מנת להיווכח בכנות מאמציו של הנאשם להשיב יחסיו עם גרושתו וילדיו למסלול תקין ובמידת יכולתו לעשות כן.

ואמנם בחלוף ארבעה חודשים שב הנאשם והתייצב בפני. לדבריו, במהלך הזמן שחלף מאז הדיון האחרון הספיק לשכור דירה בסמיכות לדירת גרושתו, זאת על מנת שיוכל להיפגש עם ילדיו לעתים מזומנות יותר ואף לעזור לגרושתו. לדבריו, איננו עובד עדיין, אבל מבחינת מערכת יחסיו עם גרושתו "אין שום משהו שמתקרב למה שהיה בערב [האירוע] מבחינת כעסים או ויכוחים, אנחנו מאוד במצב טוב". את דבריו אלו ביקש לתמוך במכתב שכתבה המתלוננת לביהמ"ש, בו איששה דבריו אלו והוסיפה, כי הנאשם מסייע לה בדברים שונים הקשורים לצרכיו המיוחדים של הבן (שסובל מבעיה שאיני רוצה לפרטה בפרוטוקול זה שהוא גלוי לציבור) ומגלה הבנה לבקשותיה השונות לרבות לאלו הנוגעות להגבלות בהסדר הראיה שלו עם בנם המשותף.

אציין כבר כאן, כי הנאשם עורר בי אמפטיה בכנות החרטה שהביע ובדרך האותנטית בה ניסה לחשוף בפני את המתחולל בנבכי נפשו. בגילוי לב גולל הנאשם בפני את הקשיים עמם הוא מתמודד באופן יומיומי על רקע נסיבות חייו שאינן קלות , והתרשמותי היא כי מדובר באדם טוב ביסודו, אשר בלהט הרגע נוטה לצעוק ולאיים איומים.דומה, כי גם המתלוננת עצמה לא באמת סברה כי הנאשם מתכוון לממש איומו, שהרי פנייתה למשטרה נעשתה רק לאחר האיום השני שהשמיע הנאשם, וברי כי אילו סברה כי יש ממש בדבריו של הנאשם היתה טורחת להזעיק המשטרה כהרף עין.

כך או כך, בין בני הזוג שוררת כיום רגיעה, ונראה כי הנאשם עושה מאמצים כנים לפצות על "דברי השטות" (כלשונו) אשר הובילו להפסקה - ולאחר מכן להגבלה- של הסדרי הראיה שלו עם ילדיו. כליאתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח תשים מאמציו אלו לאל.

מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מחומרת מעשיו של הנאשם, באיימו על גרושתו לפגוע במו ידיו בפרי בטנה, בשר בשרו. תוכנו של האיום בו נקט כלפי המתלוננת -הוא מצמרר ומטיל אימה, והעובדה כי הושמע בתוך מערכת יחסים טעונה על רקע הסדרי ראיה אין בכוחה להמעיט מחומרת הדברים.

גם עברו הפלילי של הנאשם בעוכריו, שכן המדובר בעבירה איומים רביעית שעבר הנאשם במהלך שבע השנים האחרונות , נוסף לעבירה אחת של תקיפה שעבר בשנת 2004 זאת חרף שורה של מאסרים מותנים וקנסות שהוטלו על הנאשם בגדרן במהלך השנים. עונשים אלו, מסתבר, לא היוו גורם מרתיע דיו לנאשם .

נסיבות אלו מטות הכף לצד החומרה, לטובת ענישה ששקולי גמול והרתעה בצידה. יש גם לזכור, כי על אף החרטה הרבה שהביע הנאשם ועל אף הבטחותיו : " "אני אעשה כמה שיותר מאמצים ואעשה כל מה שביהמ"ש יאמר לי" (ע' 15ש' 6)- נמנע הנאשם כזכור מלשתף פעולה עם שירות המבחן.

התלבטתי לא מעט באשר לעונש הראוי לו לנאשם בנסיבות המתוארות לעיל. אף שקלתי להטיל עליו מאסר בפועל אשר ירוצה כעונש ממשי. יחד עם זאת, לא יכולתי שלא לתהות: מה תועלת תהא בכך לנאשם ? מה תועלת תצמח מכך לחברה בכללותה ? הנאשם בן כ-34, סובל מבעיות נפשיות ומסרב לקבל טיפול, בעל נכות (כנראה נפשית) של 30% ממשרד הבטחון, ללא עבודה וללא כיוון. אפשר שהעבירה הנדונה בוצעה על ידו על רקע בעיותיו הנפשיות. אם ייכלא הנאשם מאחורי סוגר ובריח- כלום יהא בכך כדי להשיב לו כגמולו ?! ענישה חמורה במיוחד אינה בהכרח מענה מתאים במקרה זה.

נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, העובדה כי במהלך תקופה זו לא נפתחו לנאשם תיקים חדשים, ולאור מערכת היחסים התקינה השוררת כיום בינו לבין גרושתו ובעיקר לאור מאמציו הניכרים לכונן קשר תקין עם ילדיו - נכונה אני ליתן לנאשם הזדמנות נוספת ולהסתפק בענישה הצופה פני עתיד.

לאור האמור אני דנה את הנאשם, כדלקמן:

מאסר 6 חודשים, אותו לא ירצה, אלא אם כן, יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה של איומים.