מדינת ישראל נ' מעוד(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של שהייה בלתי חוקית, הסעה בניגוד לחוק הכניסה, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, המיוחסות לו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר דיוני. בתוך כך הוסכם כי הטיעון לעונש יהיה "פתוח".

כנגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר מותנה אשר לשיטת המאשימה הינו חב הפעלה בתיק זה וכן עונש פסילה מותנית שהינו בר הפעלה בתיק. אליבא דהגנה עונש המאסר המותנה הינו בר הפעלה.

ב"כ המאשימה מפנה לנסיבות לחומרא כמפורט בטיעוניה ועותרת למיצוי הדין תוך הפעלת עונש מאסר מותנה כשלצידו רכיב של מאסר בפועל ארוך במצטבר, מאסר על תנאי, קנס כספי משמעותי וחתימה על התחייבות כספית, הפעלת הפסילה המותנית שתלויה כנגד הנאשם ולצידה פסילת רישיון הנהיגה בפועל וכן פסילה מותנית.

הסנגור מפנה לנסיבות לקולא, לרבות הנסיבות האופפות את ביצוע העבירות ומבקש להאריך את עונש המאסר המותנה. ככל שביהמ"ש ימצא כי מדובר במאסר מותנה חב הפעלה ולא בר הפעלה - הוא מבקש כי ביהמ"ש יסתפק בהפעלתו וככל שיושת רכיב מאסר הרי שיהא זה בחופף למאסר המותנה שיופעל. כמו כן מבקש הסנגור להימנע מהשתת קנס.

הנאשם עצמו הביע צער וחרטה ופנה לרחמי ביהמ"ש תוך שהפנה למצוקה בה שרויים הוא ובני משפחתו.

שקלתי נסיבות העניין, טיעוני ב"כ הצדים וכן ההלכות השונות לרבות פסה"ד אליהם הופניתי.

בתי המשפט עמדו על פוטנציאל המסוכנות הגלום בעבירות על חוק הכניסה וכן על זכותה של המדינה להגן על גבולותיה.

בהלכת פראג'ין עמד ביהמ"ש העליון על מדרג החומרה בעבירות על חוק הכניסה תוך שהטעים כי חומרתן של עבירות ההסעה, ההלנה והעסקה רבה מזו של עבירת הכניסה שלא כדין.

עם זאת הבהיר ביהמ"ש העליון כי יש מקרים בהם יש להחמיר בעונשם של השוהים שלא כדין – וזאת בהינתן נסיבות מחמירות. לעניין זה ראו דברי כבוד השופט רובינשטיין

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהייה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה); האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין); מה אורך השהיה הלא חוקית; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין". (הלכת פראגין).

במקרה שלפנינו נלמדת החומרה ראשית מעובדות כתב האישום המתוקן.

מדובר במי שפעם אחר פעם נכנס לישראל שלא כדין ובתוך כך מבצע עבירות נוספות. באירוע הראשון (מושא האישום השני) הוא נמצא בישראל ביום 08/06/10 בשעות הליל כשהוא נוהג ברחובות ברכב כשאין בידו רישיון נהיגה וביטוח ובתוך כך מסיע תושב אזור אשר אינו רשאי להימצא בישראל בשעות אלה אלא רק בין השעות היום (בין השעות 05:00 ל19:00).

לא היה לנאשם די בכך ובתאריך 15.02.11 בסביבות השעה 13:00 הוא שוב נמצא בישראל ללא היתר כאשר הוא שב ונוהג ללא רישיון וללא ביטוח ומשהתבקש ע"י השוטר להזדהות טען כי שכח את מסמכיו האישיים בבית ורק משעוכב לבדיקה הציג את תעודת זהותו והסתבר שהוא תושב בית לקיא.

הנה כי כן לא זו בלבד שהנאשם חוזר ומבצע עבירות של כניסה שלא כדין אלא שבאחת הפעמים הוא מבצע גם עבירה של הסעה בניגוד לחוק הכניסה אשר כאמור חמורה אף יותר.

לצד אלה עבירת הנהיגה ללא רישיון אשר כשלעצמה הינה עבירה אשר גלום בה פוטנציאל מסוכנות וזאת משום שמי שנהג בלא שעמד במבחנים הנדרשים מסכן בנהיגתו את ציבור המשתמשים בדרך.

כך גם עבירת הנהיגה ללא ביטוח מעמידה את הציבור בישראל בפני קשיים כלכליים באשר היא מביאה להגדלת הפרמיות והחלתן על ציבור הנוהגים כדין.

בגין כל אחת מהעבירות בנפרד ובודאי נוכח האפקט המצטבר – ראוי היה אכן למצות את הדין עם הנאשם.

לכל אלה מצטרף עברו של הנאשם אשר לחובתו הרשעה בעבירות שונות ביניהן עבירה של הסעה בניגוד לחוק הכניסה וכן עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, הכשלת מעצר חוקי, אי ציות לשוטר, נהיגה בקלות ראש וחציה באור אדום.

בגין עבירות אלה הושת על הנאשם עונש שכלל רכיבים של מאסר בפועל בן 16 חודשים, פסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך 6 חודשים, 9 חודשי מאסר מותנה שלהם תחולה לענייננו ופסילה מותנית של 12 חודשים – אף לה תחולה בענייננו.