מדינת ישראל נ' מעדי(אסיר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

1.      נגד המשיב הוגש בבית משפט זה כתב אישום (פל' 2047-03-11) המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10 לפקודה הנ"ל, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, [נוסח חדש[ תש"ל-1970, נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) ו-38(2), לפקודת התעבורה, אי ציות להוראות שוטרים, עבירה על תקנה 23(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, והתנהגות הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 .

  2.         על פי הנטען בכתב האישום ביום 6.3.11 , סמוך לשעה 16 : 50 , נהג המשיב רכב פרטי מסוג סובארו, מ.ר. 2210323 שבבעלותו, בכפר ירכא מכיוון קניון כנעאן, לכיוון מרכז הכפר. שוטרים שהיו במקום הבחינו במשיב נוהג ברכב והורו לו לעצור, תוך שהזדהו כשוטרים, הדליקו אורות כחולים וצעקו למשיב "עצור משטרה".

            המשיב הסיט את רכבו ונסע לעבר השוטרים במהירות ונראה כמי שאינו מתכוון לעצור, השוטרים זזו ופינו את דרכו של המשיב שנמלט עם רכבו לכיוון מרכז הכפר.

            במהלך מנוסתו נהג המשיב בפראות ברכב תוך שפגע ברכב שעמד בצד הדרך, כל אותה עת דלקו השוטרים בעקבות המשיב, תו ך שכרזו לו לעצור את רכבו, תחת זאת הגביר המשיב את מהירותו ולא שעה לדרישה לעצור. משראו השוטרים כי המשיב מסכן את המשתמשים בדרך, בחרו להפסיק את המרדף אחר המשיב, על מנת להימנע מ פגיעות בנפש.

            המשיב נמלט ורק כעבור זמן מה, אותר רכבו של המשיב חונה בחנייה של בית בכפר ירכא.

            מבדיקה ש נערכה עם דיירי הבית, עלה כי הרכב שייך ל משיב . ל בקשת המשטרה, משפחת המשיב יצרה קשר טלפוני עימו, המשיב אותר, הגיע למקום ונעצר.

            בנסיבות אלו נהג המשיב ברכב ללא רישיון נהיגה, כשהוא פסול מנהיגה מיום 7.9.10, לתקופה של 24 חודשים ללא פוליסת ביטוח בתוקף, לא ציית להוראת שוטרים, גרם נזק לרכב אחר תוך נהיגה בקלות ראש.

3.        בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

  4.         ב"כ המבקשת , ציין בבקשה את הנימוקים המצדיקים את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, קיומן של ראיות לכאורה , וכן את נסיבות ניסיון מעצרו של המשיב לפיהן הרכב בו נסע המשיב, כמעט ופגע בשוטר שביקש לעוצר, תוך כדי מנוסתו היה מעורב המשיב בתאונת דרכים וסיכן עוברי דרך הנוסעים בכביש ורק בנס לא היו נפגעים.

            עוד הוסיף ב"כ המבקשת , כי לא מזמן הושת ה על המשיב בביהמ"ש לתעבורה בצפת , פסילה למשך שנתיים, המשיב ידע על קיומה ולמרות זאת נהג בזמן פסילה.  

5.          הסניגור המלומד, בטיעוניו לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה העולות מתוך החקירה. לעניין המעצר, טען הסניגור כי אין מדובר באדם מסוכן וכי עברו הפלילי והתעבורתי של המשיב מדברים בעד עצמם.

הסניגור טען כי המשיב הבין את חומרת מעשיו וכי הוא מבקש לתקן את מעשיו, הודה בהזדמנות הראשונה בפני חוקריו ואף ביקש סליחה.

הסניגור המלומד אף הציע חלופת מעצר, בכך שהמשיב ישהה במעצר בית מלא בבית אמו בפיקוחה ובפיקוח אחותו שגרה עמה וכן בפיקוחו של אחיו שגר בבית הסמוך כמרחק 50 מטר מביתה של האם.

  6.          סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו - 1996). בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.         קיום ראיות לכאורה להוכחות אשמת המשיב.

ב.         קיום עילה למעצר.

ג.          חלופת מעצר.