מדינת ישראל נ' מעאבדה

גזר דין

הנאשם הורשע ביום 19/12/12 על פי הודאתו לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מעשה פזיזות ורשלנות בנהיגה, פריצה לרכב, גניבת רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות בניגוד לסעיפים 499(א)(1), 338(1), 413ו' סיפא, 413 ב' בצירוף סעיף 25 ו- 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

יוער, כי בסעיף 4 להוראות החיקוק אומנם, נרשם: "גניבת רכב", אך מנגד גם נרשם עבירה לפי סעיף 413ב בצירוף סעיף 25 לחוק, דהיינו ניסיון לגניבת רכב. ניסיון לגניבת רכב מקל עם הנאשם ביחס לעבירה המוגמרת של גניבת רכב ובנסיבות שתוארו ההנחה היא שהנאשם הורשע בעבירה של ניסיון לגניבת רכב ולא בעבירה המוגמרת.

אין הסדר לעונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום משה שלמה (להלן: "המתלונן") התגורר במושב מבטחים ובבעלותו רכב מסוג טויוטה לנדקרוזר. ב- 9/5/12 קשר הנאשם קשר עם אחרים לגנוב רכב. באותו היום הגיע הנאשם יחד עם אחר לבית המתלונן, פתחו את דלתות הרכב, הניעו אותו ונסעו לכיוון היציאה מהמושב, כשהנאשם נוהג והאחר לצידו. השניים נסעו במהירות מופרזת בתחומי המושב, הנאשם נכנס במהירות מופרזת לצומת היציאה מהמושב ופנה ימינה כשהוא מתעלם מתמרור עצור. באותה עת הגיעה משאית אל הצומת שנאלצה לבלום בלימת חרום על מנת להימנע מתאונה כתוצאה מנסיעתו של הנאשם ברכב. הנאשם המשיך בנסיעתו במהירות רבה ובהמשך הנסיעה אף עקף משאיות תוך חציית קו הפרדה רצוף. כלי רכב שהגיעו מכיוון הנסיעה הנגדי, נאלצו להסיט את רכבם לצד הדרך, על מנת להימנע מפגיעת הרכב. שוטרים שקיבלו דיווח על הרכב הגנוב ואיתרו אותו, עקבו אחר הרכב והוזעקו ניידות משטרה נוספות אשר הקימו מחסום לצורך לכידתו בכניסה לרהט. הנאשם והאחר שהבחינו בניידות המשטרה הסיטו את הרכב לשול הימני ועקפו אמבולנס מצד ימין. כך המשיכו הנאשמים את נסיעתם המהירה כשניידות המשטרה דולקות אחריהם, עד שעצרו את הרכב והחלו להימלט רגלית לכיוון שדה סמוך. הנאשם נעצר לאחר שאותר בשדה כשהוא מתחבא מהשוטרים אשר דלקו אחריו.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש טען, כי מעשיו של הנאשם פוגעים במספר ערכים חברתיים מוגנים והם גרימת סיכון לשלום הציבור וביטחונו עקב נהיגתו המסוכנת, פגיעה בקניין עת פרץ לרכב וגנב אותו, וכן פגיעה בשלטון החוק בשל ההפרעה לשוטר לפעול למעצרו. ב"כ המאשימה ביקש לקבוע מתחם ענישה שנע בין שנתיים וחצי לארבע שנות מאסר בפועל וכן להשית מאסר מותנה, קנס ולפסול את רישיונו של הנאשם. לדידו, מדובר בנאשם אשר ביצע את המעשים אך בשל בצע כסף תוך התעלמות מהסיכון הרב בו העמיד הנאשם את כלל המשתמשים בכביש. עוד הוא מוסיף, כי הרכב נגנב בצורה מתוחכמת ותוך תכנון מוקדם במסגרתו הושגו מפתחות הרכב. הימלטות הנאשם לאחר שהרכב נעצר יש בה ללמד על זלזול ברשויות אכיפת החוק. הפגיעה בערכים שצוינו היא מהותית וממשית ועל כן מחייבת ענישה מחמירה. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, סברה המאשימה, כי יש צורך בהרתעת עבריינים פוטנציאלים וזאת בשל התרחבות התופעה של גניבת כלי רכב ושל נהיגה מסוכנת.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש הדגיש שעתה לאחר תיקון כתב האישום הן בעובדות המפרטות את העבירה והן בסעיפי החוק, המקרה נופל בגדר סמכותו של בית משפט שלום. שותפו של הנאשם למעשים לא נתפס. שירות המבחן הגיש שני תסקירים ובהם הוא מתרשם שהנאשם מביע חרטה כנה ומתחיל בדרך טיפולית אותה התווה שירות המבחן. הנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין עד ביצוע העבירות, סיים 12 שנות לימוד ובידו תעודת בגרות מלאה והחל במכינה אקדמית לצורך לימודים אקדמיים. כמו כן, הנאשם מספר על מצב כלכלי קשה אליו נקלעה משפחתו. שירות המבחן מסיים בהמלצה להשמת הנאשם בפיקוח למשך שנה. לדעת ב"כ הנאשם זהו המקרה הראוי לסטות ממתחם הענישה כפי שמציע התיקון החדש לחוק במקרים של שיקום הנאשם. כמו כן, הנאשם היה מצוי בתנאי מעצר בית במשך למעלה משנה ללא שום הפרה תחת פיקוח של דודו. לסיום ציין ב"כ הנאשם, כי הנאשם התארס לבחירת ליבו במהלך המעצר וחוזה הנישואין בתהליך אישור בבית הדין השרעי.

מהתסקירים עולה, כי הנאשם בן 21, רווק, הבכור מבין תשעה ילדים. הנאשם סיים 12 שנות לימוד והחל את לימודיו לתואר ראשון בספרות עם תעודת הוראה. בתקופת ביצוע העבירה היה מובטל במשך שלושה חודשים. קודם לכן, עבד באופן רציף למימון לימודיו ולסיוע במצב הכלכלי הקשה בו משפחתו מצויה. הנאשם נעדר עבר פלילי קודם. השירות התרשם, כי הנאשם עבר תהליך ראשוני של בחינה עצמית וכיום הוא מגלה מודעות לבעייתיות בדפוסי התנהגותו וכן להשלכותיהם. הוא החל לערוך שינוי בניהול אורח חייו הבא לידי ביטוי בניתוק הקשר עם חברה שולית. השירות ראה לנכון לשלבו בהליך טיפולי שיסייע לו בהעמקת השינוי בו החל, בהתאם לכך הוגש תסקיר משלים ממנו עולה, כי הנאשם השתתף בסדנת הכנה והכוון במסגרת השירות והשירות התרשם כי מדובר בבחור אינטליגנטי בעל פוטנציאל. לאור רצונו להשתלב בתהליך טיפולי ארוך הוא זומן לקבוצה טיפולית והוא נכח במספר מפגשים. השירות התרשם כי הקבוצה מהווה בשבילו קבוצת השתייכות חיובית ללמידה. בשל חשיבות הקשר עבורו והתרשמות השירות מכך שהנאשם עשוי להפיק תועלת מקשר טיפולי, השירות בא בהמלצה להעמידו בפיקוח למשך שנה במסגרת השירות. כמו כן, לאור התרשמות השירות מכך שמאסר בפועל יהווה עבור הנאשם גורם הרסני, השירות המליץ על השתת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד הטלת עונש מותנה.

כאן המקום לציין, הגם ששירות המבחן סובר שהנאשם פועל לניתוק הקשר עם חברה שולית, לא מצא הנאשם לנכון לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק במובן זה שיגלה מי היה שותפו לביצוע העבירות, שלא נתפס. הגם שניתן לשער מה מונע מהנאשם לשתף פעולה בנוגע לאמור, יש בכך מנגד כדי להצביע על כך שניתוק הקשר עם החברה העבריינית אינו שלם.

כמפורט בסעיף40 ב לחוק העונשין, "העיקרון המנחה בענישה, הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" כאשר חומרת מעשה העבירה, הינה בנסיבותיו.

בדברי ההסבר להצעת החוק צוין, כי יחס הולם " מבטא את עיקרון הגמול".

נסיבות ביצוע העבירות אינן מן הקלות ומדובר במספר עבירות. הנאשם תכנן תכנון מוקדם וקשר קשר עם אחר על מנת לבצע את העבירות. האירוע הוא למעשה שרשרת אירועים שהלכה והסלימה, ראשיתה בפריצה לרכב, כשלא ידוע כיצד הגיעו מפתחות הרכב לידי הנאשם ושותפו, אך הדבר כאמור מרמז על תכנון מוקדם והמשכה בגניבת הרכב. פריצה לכלי רכב וגניבתם, ובמקרה שלנו ניסיון לגניבת רכב הפכו ל"מכת מדינה". ברור שהנאשם התכוון יחד עם שותפו לבצע את העבירה המוגמרת של גניבת הרכב. לא בזכות הנאשם נתפס בסופו של דבר הרכב ועל כן בהסכמת התביעה, לאור הסדר הטיעון, הורשע הנאשם רק בניסיון לגניבת הרכב וזאת הגם שלאחר שפרץ לרכב, נסע בו במטרה לגנוב אותו וגם עשה כל מאמץ להימלט מהשוטרים.

קשה לתאר את עוגמת הנפש הנגרמת לבעליו של כלי רכב שרכבו נגנב.

בעליו של הרכב הנגנב, הוא בדרך כלל אדם נורמטיבי – משלם המסים הנורמטיבי, הצובר מעבודתו הקשה פרוטה לפרוטה, לוקח הלוואות ורוכש כלי רכב שעלותו יקרה. במחי יד מועלם הרכב ולאזרח לא נותרה אלא מצוקתו. התוצאה המיידית היא, מעבר לפגיעה בבטחון האישי, למבוכה ולקריסת מנגנון ההגנה הפסיכולוגי - "לי זה לא יקרה", כי לא רק שהמתלונן מגלה שלו זה קרה גם קרה, אלא שסדר יומו משתבש, עבודתו נפגעת, משפחתו סובלת והוא נזקק לשרותי מוניות ולטובות של חברים ומשפחה וזאת אפילו לצרכים הבסיסיים ביותר של המשפחה.

ריבוי של פריצות לכלי רכב וגניבתם משליך ישירות על גובה פרמיות הביטוח. הן של המתלונן הספציפי והן של ציבור בעלי כלי הרכב כולו.

כמו במקרה שבפני, כאשר המשטרה מחליטה לרדוף אחרי גנב הרכב או המנסה לגנוב את הרכב, אין העבריין נרתע מסיכון הציבור תוך נהיגה פזיזה ורשלנית המסכנת את המשתמשים בכביש לאורך מספר קילומטרים, תוך התעלמות מתמרורים ומחוקי התנועה, מהירות מופרזת, עקיפות מסוכנות וסטיות מן הנתיב באופן אשר סיכן את כלי הרכב שבאו מהכיוון הנגדי, ולבסוף הנאשם אף התעלם מניסיונות השוטרים לעוצרו וכשכבר נעצר המשיך להימלט רגלית מכוחות המשטרה. מעשי הנאשם מעידים על זלזול ברשויות אכיפת החוק והיעדר מורא מאוכפיו. נהיגתו סיכנה לשווא משתמשים רבים תוך זלזול בחוקי התנועה וביתר הנהגים. הנאשם במעשיו פגע בערכים של הגנה על ביטחונו האישי של האדם, קניינו ושמירה על שלטון החוק- ערכים חברתיים שיש לשמור עליהם מכל משמר ולכבדם ופגיעה בהם תגרור אחריה תגובה קשה. בנוסף לאמור העבירות אותן ביצע הנאשם הפכו לנגע של ממש ועל כן תפקידו של בית המשפט להרים תרומתו בענישה הולמת.

תחושה קשה מלווה את תושבי הנגב והדבר כבר קיבל ביטוי בפסיקתו של בית משפט העליון. כבישי הנגב לא תמיד בטוחים. בתיק זה אך מקרה הוא שלא היו פגיעות בנפש. מעשי הנאשם מצביעים, שאין לו כבוד לרכוש הזולת, אין כבוד לזולת, אין כבוד ואין פחד לגרום נזקים גופניים כתוצאה מההתנהגות הפרועה והחוק לא הרתיעו.

8.על פי התיקון לחוק בעניין הבניית הענישה ובשים לב לעקרון הלימות הענישה ונימוקי הצדדים, נראה שהמקרה מחייב ענישה ממשית ומוחשית וזו גם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים מעין אלה.

עקרון הגמול הוא המנחה אותנו וחריגה ממנו לצורכי שיקום תישמר למקרים חריגים ביותר. אין זה המקרה החריג ואין לסטות ממתחם הענישה מן הטעם הזה, אם כי ברור שלאחר קביעת המתחם ובמסגרת תחומיו יינתן משקל לעולה מתסקיר שירות המבחן. הריני מבהיר את מה שלא טעון הבהרה כלל, שלטון החוק וחובת השוטרים להשליט חוק וסדר, כמו גם חובת הציבור להישמע ולשתף פעולה עם המשטרה, חלים בכל שטח מדינת ישראל והנגב אינו יוצא מן הכלל. בתי המשפט חייבים להרים את תרומתם הצנועה בשידור מסר חד משמעי וברור, כי השוטרים אינם לבד במערכה של אכיפת החוק ומי שמערים עליהם קשיים בעת מילוי תפקידם ייענש בחומרה.

הניסיון מלמד, כי המובאים לדין בעבירות מסוג זה הינם בדרך כלל צעירים ואף חסרי עבר פלילי, אשר בשוך הסערה, בעת הטיעונים לעונש, גם זוכים לתסקיר רחום ומתחשב ואף הם מביעים חרטה. הגם שיש לקחת פרמטרים אלה בחשבון בעת גזר הדין, אין להתעלם מחומרת העבירות ומהצורך בענישה מרתיעה ומשמעותית המשדרת מסר ברור לשטח, הן לעבריינים פוטנציאלים והן לרשויות אכיפת החוק.