מדינת ישראל נ' מסרי

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון חלקי, בביצוע עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) רישא+סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין]. על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 22.1.11 החזיק הנאשם ברובה מסוג קרל גוסטב ומחסנית, בשידה שבחדרו, בביתו בטירה.

2.במסגרת ההסדר, הוסכם כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, כאשר התביעה הבהירה כי עמדתה למאסר בפועל. כמו-כן, בהמשך, ועל-פי החלטה מיום 16.10.11 (לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש), נשלח הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, ונמצא כשיר לכך.

3.ב"כ המאשימה לא התעלמה מכך, שהמדובר בנאשם אשר הודה בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות על מעשיו; עם זאת הדגישה, כי לא סיפק הסבר ברור מדוע החזיק בנשק. הפנתה לתסקיר שהוגש בעניינו וטענה, כי שירות המבחן התרשם שהמניעים להחזקת הנשק הינם מניעים רגשיים הקשורים לדפוסי חשיבה בעייתיים, סביב מצבו החברתי והמשפחתי – כאשר התרשמות זו עומדת בניגוד לגרסתו בחקירתו שם טען כי חבר ביקש ממנו לשמור על הנשק. הוסיפה בהקשר זה, כי גירסתו זו של הנאשם הופרכה והתיק כנגד "החבר" נסגר מחוסר ראיות. ציינה, כי הנאשם לא עבר כל טיפול, מצבו החברתי והמשפחתי נותר ללא שינוי, ולכן הסיכון הנשקף ממנו נותר על כנו. לגישתה, אין הלימה בין חומרת העבירות לבין המלצת שירות המבחן להסתפק בהטלת עונש של מאסר שיומר לעבודות שירות ואין מדובר בנאשם בעל נסיבות חריגות המצדיקות סטייה ממדיניות הענישה הידועה בעבירות נשק. לכן, עותרת היא להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי וקנס.

4.הסניגור הדגיש את גילו הצעיר של מרשו, אשר בעת ביצוע העבירה היה בן 18 שנה ומחצה, שהינו ללא עבר פלילי והודה במעשיו בהזדמנות הראשונה. ציין, כי הנאשם שהה במעצר במשך 5 ימים, שוחרר בתנאי "מעצר בית" מלא עד ליום 24.5.11, ומאז ועד היום נמצא בתנאי "מעצר בית" חלקי, אותם לא הפר. הוסיף, כי מדובר בנאשם בעל נסיבות משפחתיות קשות, אשר נמצא כיום תחת חסות סבו וגדל בסביבה חיובית ותומכת. טען, כי הנאשם הסביר את הרקע להסתבכותו זו, בכך ששמר על הנשק לבקשת חבר, וזאת למשך 3 שעות בלבד, עד שהמשטרה הגיעה לביתו. ציין, כי לא נמצאו טביעות אצבע של הנאשם על הנשק והמחסנית - דבר המחזק, לטענתו, את גרסתו של הנאשם. כמו-כן, טען כי נסיבות תפיסת הנשק ומיקומו מלמדים על תמימות מצד הנאשם, אשר לא התכוון לעשות כל שימוש בנשק, ועל-כן, לא נשקפת ממנו מסוכנות. הוסיף, כי התיק כנגד "החבר" נסגר מסיבות שאינן ברורות לו. הפנה לתסקיר שירות המבחן, והדגיש ששירות המבחן הגיע למסקנה כי לאור לקיחת האחריות, הבעת החרטה ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם היה מקום לשקול אי הרשעה; עם זאת, אין המלצה ברוח זו אך ורק לאור חומרת העבירה. לכן, לאור נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, מבקש הוא מבית משפט להתחשב בו ולהשית עליו מאסר על תנאי, ולחילופין, מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

5.בדברו לבית-המשפט, הביע הנאשם חרטה, הודה שטעה וביקש להתחשב בו.

6.מתסקיר שירות המבחן למדתי אודות הרקע הקשה של הנאשם, שהינו בחור צעיר בן 19 שנה, בן לאב נרקומן, המנהל אורח חיים עברייני ומרצה כיום עונש מאסר, כאשר אימו סובלת מבעיות נפשיות. בתקופה בה אושפזה, עברו הנאשם ואחיו להתגורר בבית הסבים, ובאותה סביבה תומכת התפתח, סיים 12 שנות לימוד במגמה ריאלית ומתכנן להמשיך את לימודיו האקדמיים. להערכת שירות המבחן, הרקע להסתבכות זו הוא "מניעים רגשיים הקשורים בדפוסי חשיבה בעיתיים סביב התמודדות עם מצבו החברתי והבעייתיות הכרוכה במצבו המדורדר של אביו והשפעת מצב זה על דימויו העצמי של מחמוד וקשריו החברתיים כנגזרת של שייכותו המשפחתית" (עמ' 2 לתסקיר). הערכה זו של קצינת המבחן אינה ברורה לי עד תום; עם זאת, קיימת התרשמות, כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הבין את החומרה הטמונה בהחזקת הנשק והסיכון להישנות העבירה הצטמצם במידה כזו, אשר הובילה את קצינת המבחן לשקול המלצה של אי-הרשעה. ולמרות זאת, על רקע הערכתה כי לא יהא בכך כדי להלום את חומרת העבירה, ממליצה היא להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

7.הצדק עם ב"כ המאשימה, כי נפיצות התופעה באזורנו והמסוכנות הגלומה בהחזקת נשק ותחמושת מחייבים השתת ענישה מוחשית על-מנת להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו. הדברים נכונים גם לגבי הנאשם שבפניי, שהחזיק ברובה ומחסנית, אשר הגיעו לידיו באופן שאינו ידוע, בתוך שידה בחדרו ובביתו. יתרה מכך, עמדת המאשימה היא בוודאי מבוססת נוכח מדיניות הענישה המתחייבת בעבירות נשק [ראו, למשל הלכת אבו-דחאל: רע"פ 2718/04, פואד אבו-דחאל נגד מדינת ישראל, מתוך אתר נבו מיום 29.3.2004, שם נקבע כי הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה].

8.ולמרות זאת, הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ובית-המשפט מחוייב בשלב זה של גזירת-הדין לבחון קיומם של אינטרסים נוספים לצד האינטרס הציבורי וליתן את המשקל המתאים להם בנסיבות. בעניינו של הנאשם, שוכנעתי כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטיה ממדיניות ענישה זו תוך מתן בכורה לאינטרס האישי והשיקומי של הנאשם. הראשונה - גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה – כבן 18 שנים ומחצה, כשאך עבר את סף הקטינות, והמדובר בהסתבכות פלילית ראשונה אשר לא נבעה, בהכרח, מדפוס חשיבה עברייני מוטמע, כפי שניסתה להבהיר קצינת המבחן. בנוסף, לטעמי, לא ניתן להתעלם מהרקע המשפחתי הקשה מאד של הנאשם, אשר כנגד כל הסיכויים הצליח להתקדם בחייו בעזרת סביבה תומכת, לסיים תיכון ולפתח שאיפות נורמטיביות לעתיד הכוללות לימודים גבוהים. בנוסף, הנאשם לקח אחריות על מעשיו בהזדמנות הראשונה בחקירתו ולאחר מכן בבית-המשפט, כשהוכיח שניתן ליתן בו אמון גם במהלך התקופה הלא המבוטלת בה שהה בתנאים מגבילים. נתונים אלו מכריעים את הכף לטובת הקביעה, כי שליחתו של הנאשם אל מאחורי סורג ובריח לא תשרת נאמנה את האינטרס הציבורי. שיקולים אלו, העומדים לזכותו מביאים לכך, שיש מקום להטיל על הנאשם ענישה מוחשית בדמות מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לצד ענישה צופה פני עתיד וקנס.

9.לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל של 6 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

עבודות השירות יבוצעו בצ'יימס, כפר-סבא, החל מיום 27.12.11. במועד זה, על הנאשם להתייצב עד השעה 8:00 במפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות השירות.

מובהר לנאשם, כי עליו לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריו. כמו-כן, עליו לעמוד בתנאי הפיקוח ובביקורות הפתע. מובהר, כי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר ממש.

מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירות בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

קנס בסך 7500₪ או 75 ימי מאסר תמורתו אשר יקוזז מפקדון בסך 10,000 ₪ בתיק המ"ת והיתרה אם ישנה, תוחזר למפקיד.

ניתן צו להחזרת הנשק לבעלים בכפוף לאישור ממשרד הפנים, ובהעדר רישיון ו/או בעלים –יחולט.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ח' כסליו תשע"ב, 4 בדצמבר 2011, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: