מדינת ישראל נ' מסורי

החלטה

הודעה על תשלום קנס מוגשת ומסומנת ת/1.

ניתנה והודעה היום ד' אדר תשע"ג, 14/02/2013 במעמד הנוכחים.

אלי אנושי, שופט

הכרעת דין

לאחר ששמעתי את עדותו של עד התביעה, ועיינתי בהודעת תשלום הקנס שערך במועד האירוע ולאחר ששמעתי את עדותה של הנאשמת והתרשמתי מהראיות. שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

עדותו של עד התביעה נסמכה כאמור על הודעת תשלום הקנס שערך במועד האירוע ואשר בו מפורטות הנסיבות הרלוונטיות לביצוע העבירה.

השוטר ציין כי עמד בצד הרכב שהיה צמוד למדרכה הצבועה באדום ולבן, השוטר ציין שראה את החנייה מעל 10 דקות כשהוא במקום, הרכב חסם והפריע לתנועה, בכך שחסם נתיב נסיעה שלם ורכבים שהגיעו היו צריכים לסטות ולעבור לנתיב השני ובכך להמשיך לדרכם.

האזנתי גם לטיעוני הנאשמת אציין כי תמוה בעיני כיצד היא טוענת כי רכבה לא הפריע לתנועה וזאת בשעה שהיא בעצמה מודה כי לא הייתה ליד רכבה בזמן זה ואילו השוטר מציין בפירוש כי עמד והבחין הפרעה לתנועה.

הנאשמת מודה כי חנתה באדום לבן טענתה כפי שעלתה במשתמע במהלך החקירה הנגדית ולפיה הסיעה נכה ברכב לא אומתה בכל ראיה שהיא, לא הוצג תו נכה לרכב, לא הובא כל עד שיעיד בנושא ואף עד התביעה ציין בפירוש כי לא זיהה כל תו נכה ברכב.

גם טענתה כי תקנה 71 לתקנות התעבורה אינה חלה במקרה זה אינה מקובלת עלי הסעיף מציין במפורש שלא יעצור אדם רכב, לא יעמדנו, לא יחנהו ולא ישארנו עומד באופן (1) שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה והרי לנו העבירה אותה תיאר עד התביעה.

הזהרתי את עצמי כי גרסת התביעה נתמכת על עדותו של עד תביעה יחיד אך עדותו עשתה עלי רושם אמין והיא נסמכה על תרשומת שנערכה בזמן אמת.

בנסיבות אלה אני מעדיף את גרסתו של עד התביעה על פני גרסת הנאשמת ולפיכך, אני מוצא את הנאשמת אשמה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום ומרשיעה אותה בהתאם.

ניתנה והודעה היום ד' אדר תשע"ג, 14/02/2013 במעמד הנוכחים.

אלי אנושי, שופט

גזר דין

הנאשמת שבפני הורשעה לאחר ניהול הוכחות.

מהרגע שהנאשמת הגישה בקשה להישפט בבית המשפט אין בית המשפט כפוף לקנס המצוין בהודעת תשלום הקנס ועונשה ייגזר על פי הנסיבות.

התביעה עתרה לענישה של פסילה על תנאי וקנס.

כאשר הנאשמת הפנתה להודעת תשלום הקנס המקורית.

מתחם העונש ההולם:

כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג', א' לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשיי העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, עיקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.