מדינת ישראל נ' מסארוה(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

2.עפ"י עובדות כתב האישום, הגיעו שני נאשמים אחרים בפרשה ברכב מזדה למתחם סמוך למזבלה בציר עפר המוביל מטייבה לחרבה ג'אברה, שבו מגדל המשיב כבשים. אחד מהנאשמים האחרים, המכונה "חמודי", יצא מהרכב, פגש במשיב והשניים החלו לנוע לכיוון העצים. המשיב מסר לחמודי 5 אריזות של נייר חום המכילות סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 4280.76 גרם נטו.

בנסיבות אלו, סחר המשיב בסם מסוכן.

בהמשך ובאותו יום, סמוך לשעה 19:30, החזיק המשיב סם מסוכן מסוג קנבוס במטע זיתים סמוך למבנה שבו גידל את כבשיו וכן שק לבן שהכיל 5 אריזות של נייר חום המכילות סם מסוכן מסוג מריחואנה במשקל 4725.55 גרם נטו.

3.ב"כ המבקשת מנתה את הראיות ביסוד כתב האישום הכוללות דו"חות פעולה ותצפית, הודעת הנאשם חמודי לענין המפגש, ומסירת הסם לידי המשיב, מציאת הסם בסמוך לדיר הכבשים ותמלילי שיחות.

4.לטענת ב"כ המשיב, הראיות אליהן הפנתה ב"כ המבקשת רעועות ואין בהן כדי להצביע על ראיה של החזקת הסם ע"י המשיב או על השתתפות בסחר. יתר על כן, אופן גביית עדותו של עד התביעה חמודי, כאשר מכשיר האזנה היה על גופו של השוטר ובלא להזהיר את הנחקר, מעיד על קיומו של הליך בלתי חוקי וחסר.

5.ראשון המסמכים המעיד על ראשית האירוע הוא דו"ח התצפית של השוטר מקונן. האחרון מתאר את ההתמקמות מול ביתו של חמודי. מהדו"ח עולה, כי זה הגיע לדיר הכבשים של המשיב, יחד עלו מעל לדיר אל בין העצים וחזרו משם בירידה, כשחמודי אוחז בידו אריזות נייר חום. או אז עלה חמודי לרכב ואילו איאד חזר לדיר.

6.חמודי נחקר, לאחר שנעצר ותושאל, בתחנת טייבה. במהלך חקירתו ע"י השוטר אחרק, הכחיש מעורבות, אולם עם הפסקתה כביכול, החל משוחח עם השוטר כשאינו יודע שהשוטר הפעיל הקלטה. במסגרת שיחה זו תיאר את הגעתו לדיר של המשיב, העליה להר, הירידה בחזרה עם שקים שהכילו כמות סם של 5 ק"ג. לדבריו, היה המשיב אמור לקבל תמורתם סך של 4,500 ₪. הוא גם תיאר את מקום הסתרת הסם מתחת לעץ.

במזכר השוטר אחרק מים 20.6.10 צויין, כי חמודי סיפר לו שהוא רכש סם בכמות של 5 ק"ג תמורת 10,000 ₪.

עפ"י דו"ח הפעולה של השוטר ודרניקוב, שהצטרף לשוטר יבגני שייביץ לחפש סם בשטח המזרחי של טייבה בסמוך לציר חירבה ג'בארה, זיהה לאחר כ- 20 דקות חיפוש צפונית לשביל המוביל לדיר הכבשים, שק לבן ובתוכו 5 אריזות של נייר חום מגולגל ובתוכו חומר החשוד כסם מריחואנה. מרחק מקום המצא הסם מהדיר נמדד ב- 33 צעדים. לאחר שקילת הסם בתחנה נמצאו במשקל 5162 ברוטו. השוטר ודרניקוב תיאר את מקום המצא הסם מתחת לשיחי סברס גדולים בצמוד לדיר הכבשים של המשיב במרחק של 25 מטר.

7.הנאשם האחר בפרשה, תאיר, אישר כי ראה את המשיב ביחד עם חמודי יורדים מההר עם שקיות, כאשר חמודי החזיקן בידו.

המשיב הכחיש בחקירתו כל קשר לסחר בסם, הוא אישר שחמודי ביקר בדיר, אולם לדבריו, הביקור היה קצר. האחרון עמד ליד הרכב ונסע. לדבריו, לא עלה ולא ירד מההר למרות שאישר, כי ההר סמוך לרפת. הוא הכחיש גם את אמירותיו של חמודי ולדבריו האחרון מנסה לתפול עליו אשם לא לו. עוד ציין, כי יתכן וחמודי ביקש לשים את הסם בהר וליטול חלק ממנו למסירתו לגורם אחר.

8.ב"כ המשיב בטיעוניו מבקש להדגיש, כי למעשה "נתפר תיק" למשיב, הואיל ואין ראיה שעל פיה החזיק המשיב בסם כלשהו. יתר על כן, גם דו"ח התצפית לא מלמד על השתתפות פעילה של המשיב וממילא אין התאמה מלאה בין רישומו של השוטר מקונן לזה של דוקרקר. ב"כ המשיב מטיל ספק ביכולת הצפיה של השוטר דוקרקר במרחק של כ- 20 מ' לאור תוואי השטח. הוסף לכך את השיחה שהוקלטה עם חמודי, שמשקלה אפסי, לטענתו, נוכח נסיבות נטילתה ונוכח דרך החקירה והכוונתה ע"י השוטר למתן התשובות ע"י חמודי.

בנסיבות אלו, יש להגיע לטענתו, למסקנה, כי חולשת הראיות היא כה גבוהה המחייבת שחרור המשיב.

9.כלל ידוע הוא, כי בשלב זה של בחינת חומר הראיות, אין ביהמ"ש נכנס לבחינת הראיות, אלא עד בחינת הפוטנציאל ההוכחתי הטמון בהן. גם מקום שאין מכלול הראיות "הרמטי", יכול ביהמ"ש להגיע למסקנה כי בפניו ראיות לכאורה.

וכנאמר:

"הבחינה בשלב "ראיות לכאורה" צופה פני עתיד ואינה מגבילה עצמה לסטנדרט הרגיל של נטל ההוכחה במשפט הפלילי, כי עסקינן בשלב המקדמי שבו ראוי לבחון רק האם יוכלו הראיות להחשב להביא בעתיד לראיות רגילות אשר יוכיחו את אשמתו של העורר מעבר לספק סביר".