מדינת ישראל נ' מסארוה(עציר)

החלטה

בתום ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק זה, שהתקיימה ביום 12.9.10, בקשה התביעה להגיש לבית המשפט את גזר הדין של הנאשם בת"פ 8893-01-09 (בית משפט השלום בפתח תקוה), וזאת על מנת להוכיח חלק מהאמור בסעיף 1 לכתב האישום, קרי: שהנאשם היה פסול מנהיגה ביום האירוע.

ב"כ הנאשם התנגד להגשת גזר הדין בטענה כי אסור לבית המשפט להיחשף להרשעותיו הקודמות של הנאשם. ב"כ הנאשם אף טען כי ישקול לבקש לפסול את מותב בית המשפט.

אין כל ממש בעמדת ב"כ הנאשם.

הנאשם כופר באמור בסעיף 1 לכתב האישום, ומשכך על התביעה להוכיח כי ביום האירוע היה פסול מנהיגה. רישיונו של הנאשם נפסל על ידי בית משפט השלום בפתח תקוה בת"פ 8893-01-09, ומבלי להגיש את גזר הדין לא תוכל התביעה להוכיח יסוד מיסודות העבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אכן, הכלל הוא כי בית המשפט אינו נחשף בשלב בירור האשמה להרשעות קודמות של הנאשם. אולם לכלל זה, שכוחו עמו, אין תחולה במקרים בהם ההרשעה הקודמת מהווה יסוד מיסודותיה של העבירה (ער"מ 5/81 הלוי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לו(1) 673, 678; ע"פ 578/84 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 187, 190; ע"פ 3954/08 אבו גודה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (מיום 6.4.2009), פסקה 3 לפסק דינה של כב' השופטת חיות).

אשר על כן, רשאית התביעה להגיש בהליך הנוכחי את גזר הדין בת"פ 8893-01-09 של בית משפט השלום בפתח תקוה, כדי להוכיח כי ביום האירוע היה הנאשם פסול מנהיגה.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"א, 13 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: