מדינת ישראל נ' מס אסיר1215254(אסיר)

פסק דין

השופט י' צלקובניק:

בפנינו עתירת היועץ המשפטי לממשלה כנגד החלטת ועדת השחרורים מיום 20.1.2013, לפיה התקבלה בקשת המשיב לשחרור מוקדם ממאסר.

המשיב, יליד 1973, תושב סיני, מרצה מאסר בן 11 שנים, בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסתננות, שהייה בישראל שלא כדין, וייבוא סם מסוכן. תקופת המאסר המלאה מסתיימת ביום 19.7.2016 (שחרור מנהלי- 9.2.2016). מועד תום ריצוי שני שליש מהמאסר – 19.11.2012 (שחרור מנהלי- 11.6.2012).

על פי העובדות בהן הורשע, המשיב הסתנן ממצרים לישראל, ויחד עם נאשם נוסף, טראבין שמו, חצה את הגבול לירדן, ולאחר מכן חצה חזרה את הגבול מירדן לישראל, כשהשניים נושאים על גבם שקי הרואין במשקל של 24.684 ק"ג. השניים נעצרו מסתתרים על צוקים, בשטח ישראל, סמוך לגבול עם ירדן, לאחר שנערכו אחריהם חיפושים על ידי הצבא. המשיב הכחיש את מעשיו, וממילא לא מסר כל פרטים על נסיבות העבירה וקשריו עם אחרים.

הועדה ציינה בהחלטתה כי "אינה ערכאה שיפוטית ואינה דנה בחומרת המעשים ובמידת הענישה", וכי השיקולים העומדים בפניה הינם דרך ההתנהגות בכלא, ומסוכנות עתידית. בהקשר זה צויין, כי התנהגותו של המשיב – למעט עבירת משמעת אחת, שולית – הינה נאותה, ולא קיים בעניינו כל מידע מודיעיני שלילי.

בפני הועדה הונחו חוות דעת מטא"ר (מיום 20.1.2013) ושל שב"כ (מיום 16.5.2012), המתנגדות לשחרורו המוקדם של המשיב ממאסר.

על פי חוו"ד מטא"ר לא ניתן בידי "רשויות האכיפה לפקח ולאכוף אחר קיום תנאי הרישיון". על פי חוו"ד שב"כ, המשיב פעל מאיזור צפון סיני, שבו אין "שליטה ממשית של ריבון כלשהו", ותושביו עוסקים בהברחות לעזה ולישראל. גם אם מעשי המשיב בוצעו מתוך מניעים פליליים, הרי ש"מימוש הברחות בדפוס זה עלולים להוות פלטפורמה לגורמי טרור מסיני ורצועת עזה, העושים שימוש תדיר במבריחים פליליים לטובת מימוש הברחות טרור ופיגועים בעומק ישראל", ו"סביר" שהמשיב יחזור לפעילותו הפלילית ואף ינוצל על ידי תשתיות טרור, כמתואר.

הועדה קבעה בהחלטתה כי אין במידע זה כדי לעמוד לרועץ למשיב, שכן מדובר במידע כללי, שאינו מתייחס קונקרטית למשיב, וחזקה על רשויות הביטחון כי אם היה בידם מידע שהמשיב עלול להירתם לפעילות עויינת בעתיד, היה מידע זה מובא בפני הועדה.

עוד התייחסה הועדה בהחלטתה להתנהגותו הנאותה של המשיב בכלא, העוסק ב"צורה אקטיבית" בעבודה בכלא; היעדר עניין של הרשויות לבנות למשיב תוכנית שיקום "שכן הינו תושב זר, שנתפס פעם ראשונה בעבירת שב"ח, שבמקרים רבים אחרים לא מוגשים כלל כתבי אישום, נראה לנו כי בעצם שחרורו וגירושו מייד עם שחרורו, יביא לעולם את איון חזקת הסיכון הנובעת מאסיר זה". עוד ניתנה הדעת למצבו האישי והכלכלי הקשה של המשיב, והיעדר עבר פלילי מוכח.

ב"כ העותר טענה בעתירתה (וכן חזרה על עמדתה בהודעתה מיום 11.3.2013), כי יש מקום לבטל את החלטת הועדה, החורגת לדעתה, באופן קיצוני ממתחם הסבירות, משהמשיב לא הוכיח כי הוא ראוי לשחרור מוקדם ממאסר, וכי שחרורו אינו מסכן את הציבור. נטען, כי הועדה הפכה את היוצרות והעבירה את הנטל אל כתפי העותרת, להוכיח שהמשיב עודנו מסוכן; הועדה לא בחנה את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, נוכח הנסיבות החמורות של המעשים בהם הורשע, כמויות הסם, הברחת הגבולות, וההיבטים הביטחוניים הנלווים למעשים.

נטען בנוסף, כי הועדה לא העניקה משקל הולם לחוות דעת שירות הביטחון הכללי שהינו הגוף המקצועי בעל המיומנות בהערכת מסוכנות, וקביעת הועדה כי גירוש המשיב יאיין את חזקת הסיכון הנובעת ממנו, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בחוות הדעת.

עוד צויין, כי לא הוכח שינוי במצבו הכלכלי הקשה של המשיב, העשוי לעמוד ברקע לביצוע המעשים גם בעתיד, ומשלא מתאפשר פיקוח כלשהו על מעשיו, בתקופת השחרור על תנאי, במהלך תקופה של למעלה משלוש שנים, הרי שלא חלפה המסוכנות. בהקשר זה, הובהר, כי בהחלטת ועדת שחרורים, בהרכב אחר (ניתנה ביום 6.8.2012), שדנה בעניינו של טראבין, נקבע, אין מקום לשחרור מוקדם.

ב"כ המשיב טענה בדיון בפנינו, וכן במסגרת תגובה בכתב, כי יש להותיר את החלטת הועדה על כנה, נוכח התנהגותו התקינה של המשיב, שאף עבד שעות ארוכות מדי יום במתקן הכליאה, לשביעות רצונם של הממונים עליו; לנוכח חוות הדעת החיוביות בעניינו, והבעת החרטה שהביע בפני הועדה. נטען כי חומרת העבירה הינו רק אחד מהשיקולים שיש לשקלם, ואין בסוג העבירה, כשלעצמה, על נסיבותיה, כדי למנוע אפשרות של שחרור מוקדם; צויין כי לא הוכח כי המשיב ביצע עבירות נלוות, וחוות הדעת של השב"כ הינה "כללית" בלבד; המשיב לא נחקר על ידי חוקרי השב"כ, ואין כל מידע המעיד על כך שישוב להסתנן לישראל. ב"כ המשיב עמדה על נסיבותיו האישיות של המשיב; אב לשני ילדים בני 7 ו- 10, ועל כך שהמשפחה נתונה למצוקה כלכלית קשה. עוד צוין, כי אין צורך בשכנוע בדבר איון מוחלט של המסוכנות, ודי שקיים שכנוע "ברמה סבירה".

לחלופין, ביקשה ב"כ המשיב להחזיר את הדיון לועדת השחרורים לצורך הנמקה נוספת של החלטת השחרור. יצויין כי ב"כ העותר מתנגדת להחזיר הדיון לועדה.

דיון

כללי

על פי סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק), ניתן בידי ועדת שחרורים להורות על שחרור על תנאי של אסיר, שנשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת; "ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור".

נפסק כי –

"כעקרון, לא עומדת לאסיר זכות מוקנית לשחרור מוקדם על תנאי ממאסרו, ועליו רובץ הנטל לשכנע את הרשות המוסמכת על פי החוק כי הוא ראוי לשחרור מוקדם וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור..." (רע"ב 873/07 מוחמד נג'ידאת נ. נציב שירות בתי הסוהר, ניתן ביום 21.2.2007).