מדינת ישראל נ' מס' אסיר 1406653 ואח'

גזר דין (לגבי נאשם 2)

העובדות וטיעוני הצדדים:

נאשם 2 הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

כעולה מעובדות כתב האישום ומטיעוני הצדדים, עסקינן באירוע שהתרחש בתאריך 31.8.11 לפנות בוקר, בעת שנאשם 2 בילה במועדון ברח' ההגנה 3 בתל-אביב. בשלב כלשהו, התפתח ויכוח בינו לבין נאשם 1, שהיה אף הוא אחד מבאי המועדון, ועל רקע זה הציע נאשם 2 לנאשם 1 להילוות אליו אל מחוץ למועדון. בדרכו החוצה הצטייד נאשם 2 בסכין שאותה נטל ממטבח המועדון. בהיותם מחוץ למועדון, נופף נאשם 2 בסכין למולו של נאשם 1 ואחר כך דקר אותו באמצעות הסכין בחלק השמאלי של גבו תוך שהוא גורם לו לחבלה חמורה שהתבטאה, כמשתקף בתיעוד הרפואי (במ/2), בפנאומוטורקס (חזה אוויר) גדול משמאל עם תמט של ריאת שמאל וכן שברים בצלעות. נאשם 1 נזקק להשגחה במסגרת אשפוז בבית חולים.

כתב האישום מוסיף ומציין, כי בתגובה לתקיפה שתקף נאשם 2 את נאשם 1 כמתואר לעיל, נטל נאשם 1 בקבוק זכוכית והכה באמצעותו את נאשם 2 תוך שהוא גורם לו לחבלות חמורות שהתבטאו באובדן הכרה, פצע דקירה בעורף, חתכים מרובים בפנים ובגוף, דימום תת עכבישי במוח ושברים באף, כמשתקף בין השאר בתעודה רפואית בה/2.

נאשם 2 הודה במסגרת הסדר טיעון שעל פיו עותרת התביעה להשית עליו עונש מאסר בפועל בן 12 חודשים ומאסר על תנאי, בעוד ההגנה אינה מוגבלת בטיעוניה וחופשייה לטעון לעונש כרצונה.

בעתירתה לאמץ את הרף העליון על פי הסדר הטיעון, הצביעה ב"כ המאשימה על חומרתן הרבה של העבירות ומדיניות הענישה הנוהגת לגביהן וכן על העובדה שלנאשם 1 נגרמה בעטיו של האירוע פגיעה חמורה. התובעת הדגישה, כי נאשם 2 הוא שיזם את האירוע האלים בהזמינו את נאשם 1 החוצה, הוא שהצטייד בסכין והוא זה שהחל ראשון לתקוף את נאשם 1. עם זאת, הסבירה התובעת, כי המאשימה לקחה בחשבון לקולא את העובדה שנאשם 2 הודה בהזדמנות הראשונה, הן בחקירה והן בבית המשפט, כי הינו פליט בארץ ללא משפחה וסובל ממצוקה אישית וכלכלית וכן התחשבה בעצם העובדה שהוא עצמו נפגע קשה במהלך אותו אירוע. זאת הסיבה, לדבריה, שהתביעה אינה עותרת בנוסף להשתת קנס או פיצוי. בנסיבות אלא, לשיטתה של התביעה, העונש המוצע ברף העליון לעיל הוא מאוזן והוא משקלל כראוי בין השיקולים לחומרה ולקולא

ב"כ הנאשם סיפר שהנאשם הוא בן 24, הגיע לפני כשנה וחצי מאריתריאה כפליט ומאז עובד בעבודות מזדמנות כשוטף כלים במסעדות ובאולמות אירועים. הוריו וארבעת אחיו נמצאים באריתריאה והוא מצוי בבדידות קשה ובמצוקה. מדובר, לדברי הסנגור, בבחור חיובי במהותו שנקלע למצב של שכרות ששיבש את שיקול דעתו, כאשר את הסכין הוא נטל משום שראה את נאשם 2 יוצא החוצה כשהוא מלווה בארבעת חבריו. לדברי הסנגור, יש לקחת בחשבון ששהייה בכלא עבור נאשם 2 בהעדר מבקרים וקשר עם החוץ, היא קשה במיוחד, וכן, יש לתת את הדעת לעובדה שהוא, שלא כנאשם 1, עצור מאז המקרה בהעדר אפשרות לעמוד בתנאי ערובה כלשהם.

הסנגור עתר להתחשב לקולא בהודאתו של המיידית של הנאשם ובחרטתו, כן הדגיש את הפציעה שנגרמה לנאשם כתוצאה מאירוע, כך שהוא כבר נענש בצורה קשה על מעשיו.

ב"כ הנאשם עתר להשית על הנאשם עונש מאסר מתון, הרחק מהרף העליון שהוצע על ידי התביעה. בהקשר זה הציג פסיקה שבה הוטלו על נאשמים בגין עבירות דומות עונשי מאסר שבין 6 ל-10 חודשים.

דיון ומסקנות:

לא יכול להיות ספק או ויכוח שהעבירה שבה הורשע הנאשם, על רקע נסיבותיה הספציפיות, היא עבירה חמורה. מדובר באירוע אלימות קשה ומיותר, שנולד על רקע ויכוח של מה בכך ואשר כתוצאה ממנו מצאו עצמם פצועים קשה הן נאשם 2 והן נאשם 1.

עיון בפסיקת בתי המשפט השונים מלמד על מגמה של החמרה ומיצוי הדין עם נאשמים במקרים דומים, כפונקציה של צרכי הזמן והמקום, קרי, הצורך לתרום למאבק באלימות הרווחת והפושה במועדונים ובתופעת הסכינאות בכלל.

כך למשל, לצורך הדוגמא, בע"פ 4688/10 פלוני נגד מדינת ישראל (לא פורסם) דחה בית המשפט העליון את ערעורו של צעיר בן 16 שנגזר עליו עונש מאסר של 4 שנים לאחר שדקר אחר בחזהו ובירכו.

בע"פ ,860/09 וסים אבו שנדי נגד מדינת ישראל (לא פורסם) נדון עניינו של המערער צעיר כבן 18 שדקר אחר בלחיו. בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש מאסר בן 4 שנים ואילו בית המשפט עליון, מתוך התחשבות בגילו הצעיר, באסון שפקד את משפחתו ובהמלצות תסקיר שירות מבחן, העמיד את עונשו על 40 חודשים.

בע"פ 8711/09 פייסל יאסין נגד מדינת ישראל נדחה ערעורו של המערער אשר דקר אחר בגבו ובמותנו והוטל עליו עונש של 33 חודשי מאסר וזאת, חרף תסקיר חיובי והמלצה להשית עליו עבודות שירות.

ניתן אומנם למצוא פה ושם גזרי דין שבהם הוטלו עונשי מאסר קצרים במידת מה, אך נקל להיווכח שפסקי הדין שאותם הציג הסנגור (ת"פ (נצ') 1077/05 ו-1094/05 (נצ') הם חריגים ומשקפים נסיבות ספציפיות מיוחדות.

מבחינה זאת, אפוא, עתירת התביעה לעונש בתיק הנוכחי היא מתונה, היא סוטה לקולא מרמת הענישה הרווחת והיא בהחלט מתחשבת עם הנאשם.

אכן, מתקיימות במקרה שלנו נסיבות הראויות להתייחסות ספציפיות כגון מצבו האישי של הנאשם, העובדה שהוא עצמו נפגע בצורה קשה באירוע מידי נאשם 1 ובעיקר הודאתו וחרטתו. לאור זאת אני רואה לכבד באופן עקרוני את הסדר הטיעון ולא אחמיר עם הנאשם מעבר לעתירת התביעה.

עם זאת, עתירת ב"כ הנאשם לסטייה משמעותית מהרף העליון שאותו הציבה התביעה תהווה בנסיבות המקרה סטייה מופרזת מרף הענישה הראוי והתחשבות לא מידתית עם הנאשם. ככל שאין לזלזל בעובדה שהנאשם 2 הינו פליט, גלמוד בארץ ומי שמתמודד עם קשיים שונים בחייו, אסור גם לשכוח שדווקא כזר ובאורח בארץ זרה, מוטל על נאשם 2 לכבד את חוקי המקום ולפעול במסגרת נורמות ההתנהגות המותרות. כחלק ממדיניות הענישה שבה מצווים בתי המשפט, יש מקום להרתיע את הנאשם ועבריינים בפוטנציה מפני הסתבכות במעשים דומים. הקלה רבה מידי עם הנאשם תחטיא מטרה זו ותחטא לאינטרס הציבורי.