מדינת ישראל נ' מנשקו(עציר) ואח'

החלטה

האישום והמחלוקת

לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים הפליליים נגדם, בקשר לכתב אישום אשר מייחס להם עבירות אלימות.

על פי כתב האישום, הנאשמים, האחים מנשקו, קשרו לפגוע במתלונן ארז על רקע סכסוך בינו לבין המשיב 2, בן מנשקו. נטען כי היה ניסיון לממש תוכנית זו, בליל 7.2.12. על פי הטענה נסעו המשיבים במכונית ומולם נסע המתלונן, אחיו אלון, וכן חבר, בעל הרכב והנהג ששמו יקיר ועוד חבר בשם אלמוג. כלי הרכב נסעו במקביל זה לזה, ואז הבחינו אילו באילו. הרכב בו נסע המתלונן המשיך לדרכו, אולם לאחר זמן מה הבחינו והנה רכב הנאשמים נוסע אחריהם. המשיבים סימנו לאחרים לעצור.

בנקודת מפגש זו, יצאו המתלונן ואחיו לכיוון הרכב האחר. המשיב 3 יצא לקראתם ושאל את המתלונן "מה הבעיה" שלו עם המשיב 2, וזה השיב שאין בעיה. כאשר המשיב 3 התקרב עוד, הביע המתלונן עמדתו לפיה אין פומביותו של המקום יאה למריבה, והוצע לסור הצדה על מנת להידבר. המשיב 3 אמר כי הם ייסעו אחרי המתלונן. המתלונן נכנס לרכבו והחל בנסיעה, אך לאחר זמן קצר נסעו המשיבים מן המקום ולא המשיכו בנסיעה אחר המתלונן.

בהמשך היום, לאחר שהמתלונן ואחיו עלו קצרות לביתם וחזרו אל הרכב, המשיכה החבורה בנסיעה. לפתע פנו לכיוונם שלשת המשיבים ברכב בו היו קודם לכן. המשיבים יצאו מרכבם וכך גם המתלונן ואחיו. יקיר ואלמוג המשיכו בנסיעה קצרה מאוד והמתינו ברכב. המשיבים התקרבו אל המתלונן ואחיו, כאשר המשיב 1 אוחז בידו באקדח, המשיב 2 אוחז באולר והמשיב 3 אוחז סכין. משהבחין בכך המתלונן צעק לאחיו שיברח וכך עשו שניהם. המשיב 1 רדף אחרי המתלונן עם האקדח, כיוון לעברו וירה תוך צעקות "אתה מת". במקביל רדפו השניים האחרים אחרי אחיו של המתלונן. המתלונן ואחיו הצליחו להגיע בשלום לחבריהם ברכב ונמלטו מן המקום.

יש להשלים התמונה ולציין כי מדובר באירועים שאירעו בחודש פברואר. המתלונן היה באותה תקופה סוכן משטרתי סמוי, היינו מקורב לעבריינים, הרוכש סמים תחת פיקוח המשטרה וכך מפליל סוחרים. לפיכך, האירוע לא נחקר כיאות מיד לאחר התרחשותו, למרות שהמתלונן דיווח מידית למפעיליו, וזאת על מנת שלא להסתכן בחשיפתו כסוכן בטרם עת. לפיכך, ישנם חוסרים של ממש בתיק, כאשר פגם מרכזי הוא שהמשיבים לא נשאלו על אירוע זה עד שחלפו מספר חודשים מן המעשה, עד לאחר חשיפת המתלונן כסוכן. מאותה סיבה עצמה, למעשה, לא נעשו מעט פעולות חקירה. למותר לציין כי לסנגור טענה בהקשר זה, לפיה עצם ויתור המדינה על ביצוע המעצר לתקופה של חודשים מחלישה את טענותיה ביחס לנחיצות המעצר.

ראיות

המשיבים טוענים להד"ם.

המדינה מבססת את כתב האישום בראש ובראשונה על גרסת המתלונן בהודעותיו ובהולכה והצבעה שביצע עם החוקרים. לגרסה זו מוצאת המדינה מספר חיזוקים, כמפורט בבקשת המעצר. המתלונן דיווח על האירוע למפעיליו בסמוך לאחר האירוע. יום לאחר המעשה, נתפס תרמיל 9 מ"מ באזור בו על פי הטענה עמד המשיב 1 וירה עליו. האח אלון מאשר בקווים כלליים את האירוע, אם כי, לא ראה כלי נשק ולא שמע ירי. עם זאת, מאשר כי המשיב אכן צעק לו לברוח ובחזרתם לרכב דיווח כי ירו לעברו. עוד מסתמכת המדינה על שיחה מוקלטת, ממנה עולה כי היה ניסיון פיוס בין המתלונן למשיב 2, באמצעות מתווך בשם אליחי. לטענת המדינה ניסיון זה היה עקב האירוע. על אלה הוסיף התובע והפנה להתנהגות מפלילה של המשיב 2, בכך שברח מהחלון כאשר הגיעו אליו השוטרים.

הסנגור סבור שאמנם הראיות קושרות את המשיבים, אך לשיטתו איכות הראיות אינה מספקת למעצר של ממש, וביקש לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר.

עיון בראיות אכן מגלה שיש קשיים וחוסרים בראיות התביעה. ראשית, הסקירה דלעיל חסרה שני עדי תביעה, שהיה צריך לצפות שיעידו, יקיר ואלמוג שהמתינו ברכב. אולם, שניים אלה אינם מגבים היטב את גרסת המתלונן, להיפך. כך, בעל הרכב יקיר מכחיש את האירוע. הוא אכן מאשר שהוא זוכר שהסיע את המתלונן ואחיו ברכבו, אך טוען שאינו זוכר שהם פגשו מאן דהו, לא זוכר שהם יצאו מהרכב, רצו וחזרו ולא ראה כלל את המשיבים באותו יום. חברו הנוסף, אלמוג, זוכר את האירוע, אך גם כאן, חסרים עיקרי הפרטים. הוא זוכר את המתלונן ואחיו, יוצאים מן הרכב, וחוזרים אחרי כמה דקות מתנשפים. אולם, לדבריו, הם לא סיפרו אחר כך על מה שקרה, ואין הוא יודע דבר. הוא לא שמע ירי ולא זוכר שראה את המשיבים באותו יום.

לעניין משקל הדבר הזה, אכן ייתכן שהשניים מפחדים מהמשיבים ולכן לא מעידים דברים שהם יודעים. כך הטיחו בהם החוקרים במשטרה, שלא התרשמו מאמינות גרסתם של שניים אלה. יחד עם זאת, למרות החשד הכבד, בשלב זה, למעשה העדויות עומדות כפי שהן, והן לכאורה סותרות את עדות המתלונן. אין ספק שיש בדבר זה כדי להחליש את משקל עדותו, למרות ההסבר האפשרי.

הקושי הנוסף הוא עדות האח של המתלונן, אלון. האח מגבה את עדות המתלונן לגבי קווים כלליים של האירוע, לרבות קיום מפגשים עם המשיבים, פחות או יותר במקומות ובזמנים שמתאר המתלונן. אולם, אין הוא נותן כל חיזוק קונקרטי אודות מעשה אלים, איום או אפילו החזקה של נשק, על ידי מי מהמשיבים. מאידך גיסא, כן יש בדבריו חיזוק חשוב לדברי המתלונן, שכן הוא מדווח על התנהגות המתלונן בזמן אמת, כתואמת את גרסתו. האח מאשר כי המתלונן צעק לו בבהלה לברוח, והם ברחו. כמו כן, למרות שלא ראה נשק כלל, מספר כי אחיו סיפר מיד ברכב על כך שירו עליו.

מן הראוי לציין גם סתירה חשובה בין האח למתלונן. המתלונן סיפר בהודעתו מיום 8.2.12 כי אלמוג שאל אותו אם ירו בנשק, ואחיו אלון סיפר לו כי רדפו אחריו עם סכינים וכי הוא ראה את האקדח בידיו של המשיב 1. דא עקא, שאלון טוען שלא ראה בכלל כלי משחית, וממילא לא סיפר על עניין זה לאחיו. משנשאל על כך המתלונן השיב כי היה בלחץ בעת חזרתו לרכב, ואפשר שטעה לגבי מי אמר בדיוק מה. יחד עם זאת, עמד על כך שהוא שמע קול ירי, וראה את המשיב 1 מחזיק אקדח עשן. הוא אישר שייתכן ששאל את אחיו אם שמע את הירי, ולא אחיו שמע אותו.

כאמור, למרות סיכון הסוכן, יום לאחר האירוע הנטען יצא המתלונן להובלה והצבעה של מקומות האירוע. בין השאר, הצביע על המקום בו, על פי טענתו, בוצע הירי, בסמוך לשלט מסוים. אחד השוטרים ניגש למקום ומצא ליד אותו שלט תרמיל של אקדח בקוטר 9 מ"מ (דו"חות פעולה של ירון אילוז וחנן אדרי). מבדיקת המעבדה עולה כי אכן נורה מתוך נשק, ואפשר שמאקדח חצי אוטומטי, מדגם לא מזוהה. אני מסכים עם התביעה שיש לראות בתרמיל זה חיזוק מוחשי לטענת המתלונן אודות הירי. אין זה דבר של יום יום שמוצאים בקרן רחוב בעיר תרמיל של אקדח, במקום בו נטען שהיה ירי. יחד עם זאת, לא ניתן לראות בתרמיל אחד שנמצא במקום כזה, לאחר יום שלם, בבחינת ראיה מכרעת.

המדינה סומכת על חיזוקים נוספים. כך, מצביעה המדינה על התנהגות מפלילה של המשיב 2. עולה מדו"חות של השוטרים שוטה ומשה כי בעת ההגעה לעצור את המשיב 2, ניסה לברוח מן המשטרה על ידי בריחה מן החלון. איני סבור שיש משקל רב למעשה זה. בהקשר זה דווקא עומד לזכותו עברו הפלילי המכביד בשילוב עם הזמן שחלף מאז המעשה. אין סיבה לחשוב שתחושת האשמה המתבטאת בבריחה מהמשטרה קשורה דווקא לאירוע מסוים אחד, בו לא נפגע איש, שארע כמה חודשים קודם לכן.

המדינה מצביעה על שיחה מוקלטת מיום 20.2.12, בה אחד בשם אליחי מדבר עם המתלונן. תורף הדברים הוא במלים של אליחי למתלונן לפיהם "דיברתי עם בן זהו הכל בסדר זהו, עד שנעלה ועידה בכל מקרה הכל טוב". אני מסכים עם המדינה כי מהקשרם של דברים עולה כי המתלונן מברר אם לבן, היינו למשיב 2, יש עליו עדיין תרעומת, ואליחי מבשר על סיום הקפידה בלבו של המשיב 2. זאת, למרות שאליחי עצמו אינו מאשר התוכן אלא שומר על זכות השתיקה (הודעתו מיום 11.6.12, שורה 44 והלאה).

דברים אלה מתחזקים בעיון בשיחות הקודמות של המתלונן עם אותו אליחי מיום8.2.12. שם עולה בבירור כי אליחי מדבר על אירוע מסוים, תוך התייחסות לאלמוג. המשיב מאזכר גם את יקיר. עולה כי המשיב 2 אמר לאליחי "זוהר (המשיב 1) לא היה שם" והמתלונן מתקומם. הם מדברים על רצונו של בן להשיג "עוד אחד" והמתלונן שואל אם זרק את "ההוא של אתמול" (המדובר ביום לאחר אירועי כתב האישום). המתלונן שואל בשלב מסוים של השיחה שואל אם המשיב 2 אמר לאליחי מי "עשה את זה" "זוהר או דודו" (היינו לכאורה המשיב 1 או המשיב 3) דבר המשתמע כאילו אינו יודע, אולם כאשר אליחי אומר שהמשיב 2 אומר על עצמו כי הוא "עשה את זה", המתלונן מתקומם.

בסדרת שיחות זו, יש מקום לשאלה אם דברי אליחי לא מהווים עדות מפי השמועה, אם כי הדברים אינם וודאיים, שכן הם נאמרים תוך כדי המעשה, וייתכן שחל עליהם חריג. אולם, הדברים נאמרים בקוד, ואין להם ערך רב לעצמם. הערך הוא בכך שהמתלונן יודע שהוא מוקלט על ידי מפעיליו, להם סיפר על האירוע, והוא בטוח מספיק שתוכן השיחה "יסתדר" עם הגרסה שלו. דבר זה מהווה חיזוק של ממש לגרסת המתלונן, ולבטחונו של המתלונן בה.