מדינת ישראל נ' מנצור(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של החזקת סכין לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 (א) לחוק.

הנאשם יליד 1987 ובעברו 4 הרשעות קודמות בעבירות רכוש מסוג פשע, העלבת עובד ציבור, תקיפת עובד ציבור, החזקת סכין, היזק לרכוש ואיומים. עבירת החזקת הסכין בעברו של הנאשם הינה משנת 2006.

הנאשם טרם ריצה עונש מאסר ועונש שכזה שהושת עליו הומר על ידי ערכאת הערעור הנכבדה לריצוי על דרך עבודות שירות לאחר התרשמות משינוי שעבר כפי שתואר על ידי שירות המבחן (ר' עפ"ג 39862-06-10).

מעובדות כתבי האישום המתוקנים עולה כי ביום 26.3.10, ביקש המתלונן לחנות את רכבו בחניית בניין בעיר ראשון לציון. אז הופיע הנאשם במקום, אמר למתלונן כי המדובר בחנייה פרטית, ביקשו שלא להחנות במקום והחל ויכוח בין השניים.

בסמוך, נכנס הנאשם לביתו, נטל שני סכינים וחזר עימם למקום, רדף אחרי המתלונן כשהוא אוחז בסכינים עד שהמתלונן עלה לרכבו ועזב את המקום.

ביום 16.7.10, לא נכח הנאשם בביתו בניגוד להוראה חוקית שניתנה בדבר מעצר בית בעניינו.

מתסקירי שירות המבחן כפי שהוגשו עולה המלצה להשית על הנאשם צו מבחן למשך שנה על מנת שימשיך השתתפותו בקבוצה הטיפולית בה הוא משולב.

שירות המבחן התייחס לשינוי הדרגתי שחל בעמדותיו של הנאשם ובנכונותו הרבה יותר לבחון קשייו והתנהגותו הבעייתית.

להערכת שירות המבחן, להליך הטיפולי יש השפעה חיובית על מצבו של הנאשם, הקבוצה מהווה עבורו גורם תמיכה משמעותי המפחית מסיכון להישנות מעורבות בביצוע עבירות דומות.

שירות המבחן סובר כי השתת עונש מאסר עלולה לפגוע בהישגיו השיקומיים של הנאשם, לחשפו לנורמות עברייניות במסגרת בית המעצר ולנסיגה במצבו.

גם מתסקיר משלים, כפי שהוגש עולה כי הנאשם הגיע באופן סדיר לקבוצה הטיפולית בה הוא משתתף מזה כשנתיים והוא מפתח מיומנויות טובות יותר לשליטה עצמית.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס.

הודגשו חומרת מעשיו של הנאשם והתרשמויות שירות המבחן לפיהן, לגישת המאשימה, אין עסקינן במי ששוקם.

עוד הפנתה המאשימה לעובדה כי צו מבחן קודם בו שולב הנאשם בגין הרשעה בעבירה של החזקת סכין בעברו – לא צלח ועתרה להדגשת אינטרסים של גמול, הרתעה ומניעה בענישתו.

הסנגור עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן תוך הדגשת החשיבות בהעדפת אינטרס השיקום בענישת הנאשם.

הובהר כיצד גם בית המשפט המחוזי הנכבד סבר כי הנאשם בר שיקום.

עוד הודגש כי הנאשם טרם ריצה עונש מאסר, שימת הלב הופנתה לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, לתיקון הלא מבוטל שהוכנס בכתבי האישום, להודיית הנאשם המשקפת קבלת אחריות, להתרשמותו החיובית של שירות המבחן ולמעצרו של הנאשם בתיק זה למשך כ- 40 ימים.

הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע צערו על מעשיו ואת הכיוון החדש בו הוא מתכוון לפסוע בחייו .

חומרת מעשיו של הנאשם ברורה.