מדינת ישראל נ' מנסור

גזר דין

כללי

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הליך גישור, בעבירות שעניינן שוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין"), איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, ביום 22.1.12 בשעה 12:00 לערך, הגיע הנאשם לסניף הדואר אורלוב בפתח תקווה במטרה לבצע שוד, כאשר הוא חבוש בכובע צמוד, נועל שקיות ניילון ואוחז באקדח בפלסטיק הנחזה לאקדח אמיתי.

הנאשם פנה למאבטחת, כיוון את נשקו לכיוון בטנה ודרש את נשקה האישי באומרו: "תביאי לי את הנשק שלא אצטרך להשתמש בשלי". משנענתה לדרישותיו תחב את הנשק (אקדח מסוג יריחו) למכנסיו, ניגש לפקידות בסניף, תוך שהוא מאיים באקדחו וצועק "זה שוד".

בעקבות איומיו של הנאשם מסרה הפקידה לידיו סך של 11,988 ₪.

עפ"י עובדות האישום השני, ביום 1.7.10, בשעה 11:30 לערך, הגיע הנאשם לסניף הדואר בקיבוץ גבעת השלושה כשהוא חובש קסדת אופנוע ואוחז בידו חפץ פלסטיק כלשהו במטרה להפחיד.

הנאשם נכנס לסניף, סגר אחריו את הדלת ואמר לפקידות "יאללה, יאללה, תנו לי את כל הכסף" ודרש כי לא יזוזו. הנאשם נטל כספים מהקופה ומהכספת ויצא מן הסניף.

על יסוד המתואר, הורשע הנאשם בעבירות המפורטות בפתח הדברים. עפ"י הסדר הטיעון טענה המאשימה לעונש ראוי של שלוש שנות מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי ואילו הסנגור טען לעונש באורח חופשי.

על הנאשם – תסקיר שרות המבחן

הנאשם, כבן 24, רווק ובן למשפחה המונה זוג הורים וחמישה ילדים. הנאשם נעדר עבר פלילי. אביו ניהל בעבר אורח חיים התמכרותי לסמים, אך מזה שמונה שנים הוא נמנע משימוש בסמים. לאחרונה, החל האב לעבוד באופן סדיר בתחום השיפוצים. האם עובדת משק בית. מאז שחרורו של הנאשם למעצר בית, עובדת האם מהבית בממכר מוצרי מזון, אגב פיקוח על הנאשם. המשפחה מצויה במצב כלכלי קשה, הגם שתוארה על ידי שרות המבחן כחמה ומלוכדת.

הנאשם סיים 11 שנות לימוד. מגיל צעיר נאלץ להתגייס לטובת פרנסת המשפחה ועבד בעבודות מזדמנות. הוא שוחרר מהצבא בשל אי התאמה, לדבריו בשל הצורך לתמוך במשפחתו (הוצג אישור לשירות המבחן). אחיו, בן ה-27, נפצע לפני מספר שנים בתאונת דרכים והוא סובל מנכות ומסתייע בבני המשפחה. מאז מעצרו של הנאשם, החלו האב והאם לעבוד באופן סדיר על מנת להחזיר את החובות אליה נקלעה המשפחה.

שירות המבחן התרשם מנאשם שגדל במשפחה קשת יום. תפקודו לאורך השנים היה תקין והעבירות דנן בוצעו על רקע מצבו הכלכלי הקשה והחובות הכספיים שהצטברו. להתרשמות שרות המבחן, הליך המעצר שימש גורם מרתיע עבור הנאשם והסיכוי להישנות עבירות דומות, לרבות עבירות אלימות, נמוך עד בינוני. עם זאת, ציין כי לנאשם היעדר יכולת לווסת דחפים והוא מתקשה להתמודד עם קשיי היום יום. בנוסף, התקשה הנאשם לבטא אמפטיה לנפגעי העבירות כמו גם, לבחון לעומק את הסיבות בעטיין תכנן וביצע את העבירות. כך או כך, שלל הנאשם נזקקות טיפולית ועל כן, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה, עו"ד אביב שרון, עתר להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל בן 3 שנים. הוא הטעים את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, במיוחד לנוכח התכנון המוקפד טרם ביצוען, ההצטיידות באקדח פלסטיק, בכובע מתאים ובניילון שעטף את נעליו, לטשטוש עקבותיו. בתעוזה, השתלט הנאשם על המאבטחת וחילץ מידיה את נשקה ובאיומים הצליח לשדוד מסניף הדואר סכום של 11,988₪. התובע עמד על הערכים המוגנים שנפגעו עקב מעשי הנאשם – הפגיעה במאבטחים, בכספרים ובאזרחים שנמצאים בסניפי הדואר, כמו גם הפגיעה ברכוש הציבור. כן הטעים את הקושי בלכידת מבצעי עבירות שוד, המבקשים להרוויח כספים בנקל. בנסיבות המתוארות, יש להטיל לדבריו, עונש מוחשי ומרתיע, תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של נאשם.

התובע ביקש לייחס משקל לחומרא לעמדת הנאשם אשר סירב להשתלב בהליך טיפולי ולא גילה אמפטיה לנפגעי העבירה.

לקולא, ציין את הודיית הנאשם ונטילת אחריות, חרף הקשיים הראייתיים שהתגלו ביחס לאירוע נושא האישום השני. כן ציין כי הכסף שנשדד בגדר האישום הראשון, הוחזר לסניף הדואר.

לאור המפורט, טען התובע כי עונש של 3 שנות מאסר הוא עונש הולם, המאזן כראוי בין כלל השיקולים לחומרא ולקולא.

ב"כ הנאשם, עו"ד אורלי פרייזלר, עתרה מנגד להסתפק בעונש מאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות. היא הטעימה כי מדובר בנאשם צעיר, כבן 25, ללא הרשעות קודמות, אשר העבירות בהן הורשע חריגות לאורחותיו. הסנגורית עמדה על נסיבות חייו הקשות של הנאשם, התמכרות אביו לסמים והעובדה כי מגיל 16 נאלץ לעבוד ולתמוך כלכלית במשפחתו.

ביחס לעבירה נושא האישום השני, שעניינה גניבת 1,000 ₪, הטעימה הסנגורית את חלוף הזמן ממועד ביצועה, כשלוש שנים וטענה, כי אלמלא האישום הראשון, ההליך היה מסתיים ללא הרשעה, או בעונש הצופה פני העתיד. בהתייחסה לאישום הראשון, טענה, כי ברקע הדברים עמדה פקודת מאסר נגד אמו, בגין חובות לעירייה ולחברת החשמל בעטייה, נקלע הנאשם למצוקה וביקש לחלץ את אמו, שמא תיאסר.