מדינת ישראל נ' מנסור(עציר) ואח'

החלטה

ביחס למשיב 4

כנגד המשיב שבפני הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת חלקי רכב גנובים בצוותא חדא, פירוק רכב בצוותא חדא והכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו.

על פי המיוחס למשיב בכתב האישום המשיב ביחד עם אחרים קשר קשר לביצוע פשע באופן שכל המעורבים קשרו קשר לגנוב רכב ובהמשך להעבירו למשחטת רכבים בטירה לצורך פירוקו.

לטענת המבקשת מדובר במשיבים שפעלו במשותף לצורך גניבת הרכב, הובילו אותו מפתח תקוה לכיוון משחטה בטירה, סרקו את האיזור באמצעות רכב שהיה ברשותם קודם להובלת הרכב הגנוב למקום ואז החלו בהליך פירוק הרכב.

עוד נטען כי המשיב 4 הוא ששימש תצפיתן למקום וכשהגיעו שוטרים למקום על מנת לעצור את המשיבים, הצליח המשיב 4 לברוח ונתפס רק לאחר מס' ימים.

בהחלטה שניתנה מפי כב' השופטת סילש ביום 25.5.11 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת כל המיוחס למשיבים וביניהם המשיב 4 בכתב האישום וכי בניגוד לטענות ב"כ המשיבים לא נמצא כי קיים כרסום כלשהו בתשתית הראייתית המצויה בידי התביעה.

עוד קבעה כב' השופטת סילש כי בענייננו קמה עילת מעצר מוצקה בדמות מסוכנות ברורה. באשר מדובר בפעילות משותפת ומתוחכמת של מספר עבריינים שחברו יחד ופעלו לכאורה לגניבת רכב והעברתו למקום שהוסדר לכך מראש לצורך פירוקו. כאשר המשיב שבפני משמש כתצפיתן, ההגעה עם הרכב הגנוב נעשית לאחר סריקת המקום ולכל אחד מחברי החוליה תפקיד ברור כשבית המשפט קובע כי: "בזעיר אנפין מדובר במפעל".

בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב 4 עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו וזאת אף מבלי שהורה על קבלת תסקיר בעניינו.

בית המשפט קבע כי מקום שבו בוחר אדם לכאורה להתעמת עם שוטרים ולברוח כפי המיוחס למשיב 4 בכתב האישום שהוגש כנגדו, הרי שמידת המסוכנות שיש לייחס לו גבוהה ומידת האמון שניתן ליתן בו מצומצמת עד מאוד.

בית המשפט מוסיף ומציין כי שלטון החוק במדינה מתוקנת תלוי במידה רבה בהכרה ובכבוד שיש לייחס לשלטונות החוק והזלזול בערכים הללו עומד ביחס הפוך למידת האמון שניתן ליתן בנאשם.

עוד נתן בית המשפט דעתו לעובדה כי מדובר במי שתלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה המצטברים לתקופה בת 24 חודשים ולחובתו עבר פלילי מכביד ומכאן מסיק בית המשפט כי המשיב 4 צבר דפוסי פעולה ברורים הנוגעים לעבירות רכוש.

לפיכך סבר בית המשפט כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מפני המשיב כמו גם את החשש להמלטות מהדין על דרך של חלופה והורה כאמור על מעצרו עד תום ההליכים.

על החלטה זו של בית המשפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי מטעם ההגנה. מלכתחילה הוגש ערר גם על שאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אלא שבמהלך הדיון בערר חזר בו ב"כ המשיב מטענותיו לענין הראיות והעילה ועתר להשוות את עניינו של המשיב 4 לעניינו של המשיב 1 אשר בית המשפט המחוזי הורה בעניינו על קבלת תסקיר מעצר ובחינת חלופה.

נוכח הדברים הללו השאיר ב"כ המשיבה את ענין הזמנת התסקיר לשיקול דעת בית המשפט תוך שהבהיר כי עמדת המדינה הינה בכל מקרה למעצר עד תום ההליכים.

בית המשפט המחוזי מפי כב' השופטת ברנט הורה על קבלת תסקיר בעניינו של המשיב אף שציין מפורשות כי נוכח עברו המכביד של המשיב ספק רב אם יש מקום להזמנת תסקיר ועוד ציין כי אין באמור כדי לטעת כל תקווה בליבו של המשיב כי ישוחרר לחלופת מעצר.

בהתאם להנחיית בית המשפט המחוזי נקבע דיון בפני מותב זה אליו הוזמן כאמור, תסקיר מעצר.

לתיק בית המשפט התקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר בסופו המלצה לשחרורו של המשיב בחלופה בדמות מעצר בית בביתו בפיקוח אישתו, אמו ואחיו לצד העמדתו בפיקוח מעצר למשך 6 חודשים.

ב"כ המשיב עותרת לאמץ המלצות התסקיר במלואן וטוענת כי שירות המבחן אשר מכיר את המשיב היטב גם מאבחונים קודמים שנעשו בעניינו מודע למכלול בעיותיו, לעברו הפלילי המכביד ולדפוסיו הבעייתים ובכל זאת סבור כי החלופה שהוצעה בעניינו ראויה ויש בה כדי להשיג את תכלית המעצר, לאיין את מסוכנותו ולצד זאת גם להוות גורם ממתן ומאזן עבור המשיב.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורו של המשיב בחלופה כלשהי ובחלופה המוצעת בפרט וטוען כי יש קושי להלום את מסקנת התסקיר אשר אינה מתיישבת עם הממצאים העובדתיים המובאים לאורך התסקיר.