מדינת ישראל נ' מנחם ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 30.1.2011 ארעה תאונת דרכים בין שלושת כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת") החנה את רכבו בשול הימני של הדרך עקב תאונה של רכב אחר. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1") שנסעה ברכב מסוג פונטו (המבוטח אצל הנתבעת 2 להלן: "הפונטו"), פגעה ברכב התובעת (להלן: "הפגיעה הראשונה"). הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת 3") הינה הנהגת ברכב מסוג דייהו המבוטח אצל הנתבעת 4 (להלן: "דייהו"). הנתבעת 3 פגעה ברכב הפונטו, שזה האחרון נהדף לעבר רכב התובעת (להלן: "הפגיעה השנייה").

יש חולק באשר לאחריות לקרות התאונה, ולנזקים בגינה.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו עד ראייה ניטראלי אשר ראה את התרחשות התאונה .

העיד עת/2 (להלן: "עת/2") שהינו נהג רכב התובעת.

כמו כן העידה הנתבעת 1 שנהגה בפונטו, וכן העידה הנתבעת 3 אשר נהג ברכב הדייהו.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, מדובר בתאונה שארעה כאשר רכב התובעת עמד על השול הימני באופן שאינו מפריע לתנועה. הנתבעת 1 פגעה ברכב התובעת, וכפי שהובא בפני בית המשפט ככל הנראה גרמה לרכב התובעת נזק קל. הנתבעת 3 העידה כי לא יכלה לעצור את רכבה ולמנוע את התאונה, ועל כן פגעה פגיעה נוספת ברכב התובעת והמדובר בפגיעה משמעותית.

לשיטתו, יש לייחס לנתבעת 3 את מירב האחריות לנזק התובעת.

לטענת ב"כ הנתבעים 1-2, יש לדחות את התביעה כנגדה, לשיטתו הפגיעה של רכב הפונטו ברכב התובעת היתה פגיעה קטנה ומיזערית, ואילו הפגיעה של נתבעת 3 היא היתה פגיעה הגדולה והמשמעותית ברכב התובעת.

לטענתו, בנסיבות העניין אין להשית כל אחריות לפתחה של הנתבעת 1, הואיל ונתבעת 3 היא זו שפגעה ברכב התובעת באופן עוצמתי, ולשיטתו, יש לאמץ את עיקרון הגולגולת הדקה במקרה זה.

לטענת ב"כ הנתבעת 3-4, דין התביעה כנגדם להדחות. המדובר בכביש מסוכן הנהגים החליקו וספק אם היתה רשלנות מצידם. יחד עם זאת, עת/1 הוא זה שהעמיד את הרכב במקום מסוכן ויצר מפגע בכביש שגרם לתאונה.

לא זו אף זו, לא ניתן להפריד בין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת על ידי נתבעת 1 ונתבעת 3, ולפיכך דין התביעה להדחות.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם יש לייחס לעת/1 רשלנות תורמת, והאם יש לפטור את הנתבעת 1 מאחריותה לקרות התאונה.

אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בחוו"ד השמאי ובכל אשר הובא בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לייחס את מירב האחריות לתאונה לנתבעת 3 בשיעור של 85%. וכן לייחס לנתבעת 1 אחריות בשיעור של 15%.

לא מצאתי טעם של ממש לייחס רשלנות תורמת לעת/2 בנסיבות תיק זה.