מדינת ישראל נ' מנוח(עציר)

גזר דין

מבוא

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכך שביום 22.07.12 בסמוך לשעה 1:00 דקר את המתלונן מ.א. מספר פעמים, במעשיו עבר עבירה לפי סעיף 335(א) בצרוף סעיף 334 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: החוק).

הנאשם התקשר למתלונן וביקש לפגשו. הנאשם נסע לשכונת מגוריו של המתלונן שם פגש את המתלונן והלך עמו לגן ציבורי. הנאשם עזב את המתלונן בתואנה כי הולך להטיל את מימיו, וכשחזר בחלוף מספר שניות, אחז בידו סכין שאורך להבה 10 ס"מ, ודקר את המתלונן באמצעות הסכין מספר פעמים בחלקים שונים של גופו. בהמשך נשמטה הסכין מידיו של הנאשם. המתלונן נאבק בנאשם כדי למנוע ממנו לשוב ולאחוז בסכין והנאשם נמלט מהמקום.

כתוצאה מהדקירות המתלונן שתת דם, והוא פונה בסיוע אחרים על ידי מד"א לבית חולים.

בבית החולים פצעיו של הנאשם נתפרו והוא אף נזקק לטיפול בהרדמה.

למלונן נגרם פצע דקירה באורך 4 ס"מ באזור הכבד, פצע דקירה נוסף שטחי, פצע דקירה בגב כף יד ימין ופצע דקירה שטחי מעל הפטמה השמאלית. כמו כן נגרמו למלונן שריטות בצוואר וחתכים בידיו.

טענות ב"כ המאשימה

ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת מעשיו של הנאשם כפי שהם עולים מכתב האישום, שכן הנאשם הוא זה שפנה למתלונן, טמן לו פח ותקף אותו באמצעות סכין שאורך להבה 10 ס"מ בחלקים שונים בגופו.

ב"כ המאשימה ביקש כי בית המשפט ישים לנגד עיניו את המתלונן, את רגעי הפחד והאימה שבוודאי חווה בעודו מנסה להתגונן מפני הנאשם ונאבק בו בניסיונותיו למנוע ממנו להשיב לחזקתו את הסכין לאחר שזו נפלה.

ב"כ המאשימה הוסיף וטען לחומרת הפגיעות, שהיו אף עלולות להיות חמורות בהרבה ורק במזל הסתיים האירוע ללא פגיעות בנפש.

ב"כ המאשימה ציין כי למרות גילו הצעיר צבר הנאשם לחובתו רישום קודם כנער בשורה ארוכה של עבירות חמורות ולמרות הליך שיקום ממושך שעבר חזר לסורו.

ב"כ המאשימה מסר כי התרשמות שירות המבחן היא שהנאשם הוא אדם העלול לפעול באופן אימפולסיבי ואלים במצבים של עומס רגשי, וכי הוא סובל מבעיה של שליטה בכעסים. כמו כן שירות המבחן סבר כי על אף גילו הצעיר של הנאשם האחרון הספיק לפתח דפוסי התנהגות וחשיבה עבריינית.

עוד ציין ב"כ המאשימה כי למרות שנבחנה התאמתו של הנאשם להשתלבות בקהילה טיפולית הנאשם סירב לכך ושירות המבחן סבור כי כיום הנאשם אינו בעל מוטיבציה לעבור טיפול כלשהו.

בהעדר אפיק שיקומי ולנוכח חומרת העבירות ביקש ב"כ המאשימה כי בית המשפט ייתן דגש לשיקולי גמול והרתעה הן של הנאשם והן של הרבים וזאת כדי לשרש את "תת תרבות הסכין" הפושה בחברה הישראלי.

לפיכך טען ב"כ המאשימה כי מתחם הענישה ההולם הוא בין 12 חודשי מאסר ועד ל- 4 שנות מאסר בפועל, וכי העונש המתאים הוא 3 שנות מאסר וכן מאסר על תנאי צופה פני עתיד.

טענות ב"כ הנאשם

ב"כ הנאשם לא חלק על כך שמעשהו של הנאשם הוא חמור, אולם טען כי בשל גילו הצעיר של הנאשם, נסיבות חייו הקשות ותקופת השיקום הממושכת אותה עבר על בית המשפט לתת לו הזדמנות נוספת ולסייע לו לעלות על דרך המלך.

אשר לשיקומו של הנאשם טען ב"כ כי הנאשם החל לבצע עבירות מגיל 15 והפנה לנסיבות ילדותו המפורטות בתסקיר. ב"כ הנאשם תאר כיצד הנאשם סיים טיפול גמילה ממושך ומוצלח במלכישוע, סיים את כל תיקיו בבית המשפט לנוער ללא הרשעה ויצא להמשך חייו. אולם לדבריו, לא היו לנאשם הדרכה ולווי כשיצא לחיים עצמאיים ולכן חזר להשתמש בסמים ועבר את העבירה בתיקנו וזאת כשנתיים לאחר שחרורו ממלכישוע. לדברי ב"כ הנאשם גם לאחר שנעצר היה לנאשם רצון להמשיך בהליך השיקום ואף שירות המבחן המליץ לשחרורו לחלופה טיפולית, אולם בית המשפט קבע כי זו תבחן במסגרת ההליכים בתיק העיקרי. ב"כ הנאשם הסביר את הפער בין ההמלצה הראשונה של שירות המבחן להמלצה השניה, בכך שלאחר חצי שנה מאחורי סורג ובריח בחסר מעש ובחברת עבריינים ולאחר שבקשתו הקודמת נדחתה נפל הנאשם לכדי ייאוש. עוד ציין ב"כ נאשם כי הרקע לביצוע העבירות הוא שימוש בסמים ולכן יש להושיט יד לנאשם ולסייע לו להשתקם.

ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם לקח אחריות מלאה למעשיו ללא כל הסדר טיעון, מתחרט עליהם מבין את חומרתם ומתנצל בפני המתלונן מעומק ליבו. אשר לטענות המאשימה בדבר נטילת אחריות חלקית השיב כי המאשימה בחרה להסתפק בהודאת הנאשם ולכן אינה יכולה לטעון כי הנאשם לא לקח אחריות לכל המעשים המתוארים בכתב האישום. הודאה זו חסכה זמן שיפוטי משמעותי ועוגמת נפש מהמתלונן.